(06/10/1924 – 18/11/2022)
רינה תדמור ז"ל
נולדה ב – 06.10.1924
נפטרה ב – 18.11.2022
קורות חיים
רינה נולדה בשישה באוקטובר 1924 בתל אביב, להוריה אידה ודוד אוורבוך.
מקור שם המשפחה בשמה של העיירה הקטנה בגרמניה, ממנה היגרה המשפחה למזרח פולין עקב רדיפות היהודים.
ב- 1921 עלה לארץ אביה. אחרי מספר ניסיונות לעסוק בעבודות שונות, הוא נסע ללימודי רפואה בגרמניה, כשבארץ נותרו רינה ואמה, עליה היה כל קיום המשפחה.
בגיל 10 הצטרפה לתנועת הצופים, כפי שעשו מרבית הילדים מבית הספר בו למדה, ילדים להורים שהיו בעלי בתים, עסקו במסחר והשתייכו למעמד בינוני-גבוה. רינה הרהרה רבות בשאלת השתייכותה לתנועת נוער זו ולא לאחת מתנועות הנוער שעסקו בנושאים הקרובים לתנועת הפועלים ולרחשי ליבה.
בסיום לימודיה הצטרפה לפלמ"ח והיתה בין הבנות הראשונות שגויסו. זכורה לטוב התמונה שהתפרסמה בספר הפלמ"ח, בה מצולמת רינה עם חברותיה למסע המאומץ במדבר יהודה, בו הוכיחו שכישוריהן ויכולותיהן אינם פחותים משל הבנים.
מהפלמ"ח השתחררה ב- 1944. עם שחרורה החלה רינה ללמוד חינוך והוראה בירושלים.
רינה ודוד נישאו ב- 1946 בחתונה צנועה בתל אביב.
באלונים נולדו ילדיהם עמליה ועידו.
רינה ודוד זכו בתשעה נכדים ונכדות ובשלושה עשר נינים ונינות.
באלונים עסקה רינה בהוראה וזכתה ללמד ולחנך חברות נוער בהן נערים ונערות ניצולי שואה שהגיעו לאלונים, וכן כיתות רבות.
רינה, שהיתה אישה דעתנית ומעורבת, הביעה לעיתים קרובות את דעתה בנושאים שעל סדר היום.
נוחי על משכבך בשלום באדמת אלונים.
20/11/2022 הלוויה של אמא, אמא נפטרה 18/11/2022 שעה 15:32 בביתה באלונים, כאשר עמליה ועידו ליד מיטתה, מחזיקים את ידה.
אמא סבתא, כבר שנים שכולנו התיישרנו רק למילה סבתא או "ספתא" כפי שהנכדים והנינים באנגליה קראו לך.
סבתא זו מילה עוצמתית לאמא ואשה ענקית שכל כך אוהבת ונאהבת.
אמא תמיד הייתה עבורנו עמוד האש שמוביל ומאיר את הדרך, מחנך ומגן על השבט כולו.
אמא עברה מסכת חיים עשירה, מלאה, מגוונת ומרתקת, בזוגיות מופלאה עם אבא שנפטר לפני מספר שנים קטן.
אמא, במהלך חיים של 98 שנים מופלאות תמיד הייתה עם נתינה אין סופית בחינוך דורות של נערים ונערות כולל חברות נוער שלהם הייתה אמא המחנכת והאמא שדאגה להביא לכולם את אהבת המקום, הארץ והאדם.
נולדה בשנת 1924 בת"א, במרכז ת"א, רחוב בן יהודה, למשפחה שעבדה קשה להתקיים ולחנך את הבנות, רינה ועופרה שתיבדל לחיים ארוכים, כל זאת כאשר האבא (סבא גדול בלי שערות) במרבית הזמן הזה לא היה נוכח בסביבה כי למד רפואה מעבר לים בלימודים שנמשכו מעל 12 שנים.
אמא הגיעה לאלונים לאהבת חייה אבא בשנת 1946 ובאותה השנה נולדה עמליה הבכורה לשבט תדמור.
אמא השאירה לנו ספר מרתק שכתבה על חייה והמשפחה וקראה לספר "חיים מופלאים", כמה שהשם נכון, הספר מוקדש לעמליה, עידו, הנכדים והנינים.
פרק מיוחד מוקדש בספר לימי טרום המדינה להקמת הפלמ"ח ולגיוס של אמא ע"י יצחק שדה באופן אישי, האימונים והמאסר בכלא ע"י השלטון הבריטי. הכלא היה ליד השעון ביפו (עכשיו במקום עומד בית מלון חדש).
לאחר מספר ימים בכלא הופיעה האמא של סבתא (אידה) אישה אוקראינית חזקה, עם 2 סלים מלאים כל טוב, הזיזה את השומרים לצד והודיעה שבאה לשבת עם רינוצ'קה בתא.
עד הימים האחרונים לאורך עשרות שנים תלמידים שלך שהיום קרובים לגיל 80 באו באהבה באופן קבוע אליך לבקר לשאול לדבר להתעדכן, זה היה מדהים כל פעם מחדש.
כמה מיוחד אמא שבדיוק היום חל יום ההולדת של אבא ז"ל (102) ואתם נפגשים מחדש. אנחנו לא יודעים להיפרד אמא, זה קשה, כואב ויותר מכל כל כך עצוב.
נזכור אותך לעד אמא, כולנו, עד אחרון הנינים והנינים שיבואו,
נזכור אותך ואת אבא שכל כך אהבנו,
שלום אמא !!
אוהבים אותך
סבתא אהובה ויקרה שלנו-
אישה ענקית! גדולה מהחיים!
מאותן נשים נדירות שהיו ואינן עוד. דור המייסדות הבונות את הארץ מתוך שליחות אמיתית, גבורה אינסופית ואמונה בדרך.
וכל זאת בצניעות אין קץ, אהבה, חמלה וכבוד רב לכל אדם באשר הוא אדם.
אבל בשבילנו, היית פשוט סבתא…
סבתא שעוזרת בהכנת שעורי הבית, סבתא שאליה ברחנו כולנו מבית הילדים בלילות, מתוך ידיעה שתמיד יש אצלה ואצל סבא מיטה מוכנה עבורנו.
סבא וסבתא שאצלם התארחנו כולנו! כל מוצאי שבת, לארוחה משפחתית, שלקחה אותנו יחד עם סבא להצגות, למופעי תרבות, להפגנות של שלום עכשיו ואפילו לכנס הפלמ"ח המיתולוגי.
סבא וסבתא שאיתם יכולנו להתווכח על פוליטיקה, על תפיסות עולם ועל החיים בכלל. דמות מופת. אשת משפחה.
הזוגיות ארוכת השנים שלך ושל סבא דוד היתה מופלאה: מלאה באהבה ובכבוד. לא פלא שבדיוק היום, תאריך יום הולדתו של סבא דוד, אתם מתאחדים שוב לנצח.
לפני כמה שנים ליווינו את ואני את שוריקה ברוורמן, חברה שלך עוד מימי הפלמ"ח, בדרכה האחרונה. בטקס הלוויה הקריאו את "הקדיש החילוני". הסתכלת עלי ואמרת לי: קרני, כזה אני רוצה…
והבטחות, הרי תמיד אמרת, מוכרחים לקיים…
אז סבתא אהובה, קדיש חילוני במיוחד בשבילך, באהבה רבה מכולנו:
"יתגדל ויתקדש יקר האדם
אשר עמל איתנו במישור, ועוולה לא נמצא בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בנאמניו, משחר נעוריהם,
עד אחרון יומם, וגמולם- טעם עמלם.
ואם תמו חיים של טעם, לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך ישרים לא תאבד ותוחלת מעשים תעמוד לעד.
אדמת אלונים אוספת את רינה תדמור לחיקה בעצב ובאהבה, כי חוק הוא מאז ומעולם שזכר מעשיו של אדם יהיה צרור בצרור החיים וחתום בשלשלת המשכם, וכל עוד נזכרם, יחיו בינינו.
קיבוץ אלונים מעלה את זכר אמא-סבתא רינה במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם".
להיות נין או נינה של סבתא רינה
זה לדעת שבכל ביקור בקיבוץ יש עוד בית חם ואוהב שמחכה לנו.
שבו ממתינים לנו סיפורים על הילדות שלך, על סבא גדול, על הלימודים שלך ועל סיפור האהבה שלך עם סבא.
להיות נין של סבתא רינה זה להגיע ולפתוח את קופסת המשחקים שתמיד היתה בהישג יש, גם בדירה הקודמת וגם בבית הנוכחי.
להיות נינה של סבתא רינה זה לחכות בקוצר רוח לטוסט שקופץ מהצנים, מכשיר פלא כזה שחשבנו שקיים רק אצל סבתא. או לקבל גלידה בגביע בכל עונות השנה, ותמיד לקנח בנשיקה גדולה על המצח מסבתא.
להיות נינים של סבתא רינה זה לזכות לראות את ההורים שלנו עם הניצוץ המיוחד הזה בעיניים – ניצוץ כזה שקיים רק כשבאים לסבתא כל-כך טובה ואוהבת.
סבתא, אנחנו עדיין לא מאמינים שהגיע הזמן להיפרד. עדיין לא נתפס שהיינו חלק קטן בפאזל חייך, בעוד שאת היית בשבילנו כל חיינו.
זכינו להכיר אותך, לחבק אותך, להציג בפניך את תחביבינו, שאיפותינו, בני זוגנו.
תמיד נזכור אותך כאישה מרשימה, אוהבת, עצמאית, מתלוצצת ומפלרטטת, שנונה וחכמה, שידעה לחיות את החיים במלואם ולמצוא את האושר גם בפרטים היום-יומיים.
תודה לך סבתא על המשפחה הגדולה שהקמת עם סבא, שאליה נולדנו.
אוהבים אותך. נשיקה וחיבוק לסבא, הנינים.
