(19/07/1951 – 08/11/2007)
עמוס נולד כאלונים לפני 56 שנה, בן שני להוריו רחל ואריה ז״ל, אח לאיתן ז״ל ולגידי יבדל״א. את שנות בית הספר עשה בחברת חבריו לכיתת שקמה. באותן שנים בלט עמוס ביכולת ללמוד ולתת תשובה עוד בטרם נשאלה השאלה עד סופה.
עמוס מעולם לא עמד במרכז החברתי, כי תמיד היתה לו דעה עצמאית משלו, אותה לא חשש להביע בקול.
במהלך שנות בגרותו היה עמוס מדריך לבני נוער באלונים. עד היום יש ביניהם קשרי הערכה וחברות אמיצים. הוא המשיך בדרכו החינוכית, כשלפני הגיוס לצבא הדריך שנה בקן תנועתי בתל אביב.
עם סיימו את השרות הצבאי נכנס עמוס לעבודה בענפי המשק ומצא את מקומו במהרה כאחד ממקימי מפעל אלגת. במטרה להעמיק את הידע בתחומי העיסוק שלו במפעל, הוא יצא ללמודי הנדסת מכונות, ובמרוצת השנים למד לתואר שני בהנדסת חומרים. תרומתו לקידום המפעל היתה משמעותית. רצונו להשפיע בתחומי חיים נוספים הביא אותו ללמוד מנהל עסקים ולעסוק גם בפעילות ציבורית.
בשנות עבודתו במזכירות – תחילה כמזכיר במשך חמש שנים ולאחר מכן במשך שש שנים כמרכז משק – התחוללו באלונים שינויים רבים, להם היה שותף כיוזם וכמוציא לפועל. בולטים ביניהם שינוי המבנה הארגוני, המעבר לתקציב המשולב ולאחריו המעבר למודל רשת הביטחון. עמוס היה פעיל מאד בתהליך המעבר להתנהלות עסקית של ענפי השרות במשק ובהטמעת יסודות ניהוליים תקינים ולקיחת אחריות אישית. בסיום תפקידו כתב עמוס: ״ניסיתי להבין מה עומד מאחורי התנהגות החברים. מכיוון שלא הכול הבנתי בכוחות עצמי, ביקשתי ללמוד עוד ועוד דרך אנשי מקצוע. תשובתם הנחתה אותי בעבודתי״.
ואכן, המחויבות הרבה של עמוס בתפקידיו השונים הפגישה אותו עם בעלי מקצוע מתחומים מגוונים, מהם קיבל תשובות מקצועיות ואיתם ידע ליצור קשרי ידידות אמיתיים, שהיה בהם הרבה מעבר לדו שיח המקצועי. גם בקונפליקטים מקצועיים הוא פעל בסבלנות ובהקשבה, וכוח השכנוע הפנימי שלו הביא אותו למטרה המבוקשת. רבים מהם התקשרו אלינו עם היוודע דבר מחלתו, מתוך דאגה כנה לשלומו.
בקיץ האחרון ראינו את עמוס משתדל לתפקד בעצמאות שעוד נותרה בו מבלי להעמיס את קשייו על האחרים. הוא המשיך והגיע לעבודתו במזכירות מידי יום. הימים האלו היו לעמוס ולנו רגעי איכות. נוצרה קרבה אינטימית בינינו, ידענו לדבר על צחוק ועל בכי. ידענו להעריך ולהוקיר מחוות רגשיות קטנות, ובעיקר יכולנו לתת לעמוס אהבה ולקבל ממנו חיבוק אחד גדול.
אבד לנו עמוד התווך. אבד לנו הזרקור שמאיר קדימה ומגלה לנו את הדרך בה נלך.
ברנדה הילה וגוני – זכיתם להיות שותפים בחייו של עמוס, האיש והחבר, שאותו כולנו אוהבים מאד. היו חזקים!
עובדי המזכירות
מילים שמתארות את עמוס שלי:
צנוע, מסתפק במועט, איש שלום, איש ירוק, תמיד רואה את הטוב בכולם, חכם, פילוסוף, בטוח בדעתו, חושב, אוהב, אוהב את ביתו, קיבוצו ומולדתו.
עמוס תמיד דאג לקיבוץ, לחברים, שיהיה טוב לכולם, כמה שיותר וכמה שאפשר. הוא אהב את העמק, את הנוף, את היער ואת השדות. בכל פינה כאלונים אני רואה את ידו.
לא היתה בעמוס מחשבה רעה על אף אחד. הוא תמיד ראה משהו טוב בכל אדם. עוד לא פגשתי את האדם שעמוס לא הצליח להסתדר איתו.
עמוס לא הפסיק ללמוד ־ בטכניון, באוניברסיטה, בחוג תלמוד, או סתם בישיבה ובהקשבה לאנשים. הוא תמיד הבין מיד את הפואנטה וידע להגיד את המילה הנכונה בזמן הנכון. אני גאה להיות אישתו.
קשה לקבל שאיש כזה גדול הלך לעולמו בטרם זמנו.
הוא השאיר אותי עם שני ילדים מקסימים, ואני בטוחה שאין להם ברירה אלא להמשיך את דרכו הטובה בעזרת כל מה שנטמע ממנו בהם.
אני שמחה שנגאלת מהסבל שלך אבל קשה להיפרד ממך.
אוהבת וכואבת
אישתך ברנדה
עמוס אחי,
ראשית היית בן-אדם. בנוסף לכך היית בעל יכולות גבוהות בתחום הלימודים והניהול, אך תמיד נשארת צנוע. חונכנו לכך שצריך להמשיך ללמוד גם לאחר בית־הספר, ואכן סיימת בהצלחה לימודי תואר ראשון ושני בטכניון, בהנדסת חומרים. לאחר מכן יישמת את הידע שרכשת בעבודה באלגת, המפעל שאיתן ז״ל ניהל. בסוף שנות השמונים אף היתה תקופה בה עבדנו שלושתנו באלגת.
באמצע שנות התשעים התגלה כישרונך בניהול, כאשר נבחרת למזכיר ואחר-כך למנכ״ל עסקי. שנים רבות נשאת כהצלחה בתפקידים אלה. שילבת יכולת ניהול, תבונה וצניעות, ורתמת אנשים נוספים לעשייה. עד שהמחלה הארורה הכניעה אותך. עד הסוף התעניינת במה שקורה באלונים. באחת משיחותינו אמרת לי שחשוב לך שאלונים תישאר כמו שהיא היום, מבחינה חברתית וכלכלית. אני מרגיש שזו הצוואה שהשארת לנו. הלינה המשותפת שהיתה נהוגה כשהיינו ילדים, לא אפשרה לנו להיות ביחד כפי שהיום גדלים אחים. החברות שלנו, מעבר להיותנו אחים, החלה עם סיום בית-הספר. היה לנו קשר מיוחד כל השנים. ניהלנו שיחות ארוכות לתוך הלילה על נושאים שונים. תמיד מצאנו אוזן קשבת אחד אצל השני ויכולנו להתייעץ בכל דבר. נהנינו להיות ביחד. היית לי אח וחבר וזה יחסר לי מאד. מעבר לכך יצרנו קשרים טובים בין המשפחות. אתה ואיתן הקפדתם לשמור על־כך ואני מקווה שאנו נצליח בכך בהמשך.
עמוס, בסוף חייך גיליתי משהו נוסף באישיותך – היכולת הבלתי רגילה להתמודד עם המחלה האיומה. אף שהיה לך ברור מההתחלה שזו שאלה של זמן בלבד, המשכת לשדר אופטימיות לאורך כל הדרך. נוח בשלום וברוגע בין רגבי האדמה שכל-כך אהבת, אדמת אלונים.
אוהב – אחיך גידי
עמוס ידידי כאח ורע לי-
למעלה מעשור אנו שותפים לעשייה ולדרך ואני חב לך חוב גדול. היית לי משענת בשעות הקשות, ואלו היו רבות. היית לי ידיד אמת, שיודע לשמוע, ולהשמיע – תמיד עצה טובה. חכמתך סללה לנו דרכים רבות וכשהיית זקוק לנו – כמה מעט יכולנו לעשות.
שמור עלינו מלמעלה. משם תוכל להשקיף ולראות בגאווה את תוצרי פועלך הרב.
עופר קמה
