(04/09/1925 – 28/02/1994)
סימה נולדה בעיירה אושמיאנה להוריה מרים וחיים אושרוביץ.
כבת למשפחה ציונית, למדה סימה בבית הספר העברי "תרבות", בו נלמדו המקצועות: תנ"ך, היסטוריה יהודית, גיאוגרפיה של ארץ ישראל ונושאים הקשורים בגאולת הארץ.
סימה אמורה היתה לעלות לארץ באמצעות הסרטיפיקט שהיה לה, אך מלחמת העולם שפרצה בספטמבר 1939 מנעה ביצוע תכנית זו.
סימה היתה כבת 14 בפרוץ המלחמה, בה היטלטלו היא ובני משפחתה
במוראות השואה. חלק ניכר מתקופה זו עבר עליה במחנה הריכוז אושוויץ.
בתום המלחמה שרדו מכל בני משפחתה רק סימה ואחיה איציק, ששמרו מאז על קשר קרוב והדוק.
זמן קצר אחרי השחרור ממחנה ההשמדה, כשחזרה לאושמיאנה מצאה סימה את עיירתה בלי אף יהודי. בנסותה להכנס לבית בו גרה בעבר עם משפחתה, היא הושלחה החוצה ע"י בעלת הבית החדשה. היתה זו עבורה מכה קשה ביותר.
היא החליטה להשאר בעיירה ולחכות לאחיה הצעיר, עליו לא היה לה כל מידע. בעקבות מכתב שנשלח לעיריית אושמיאנה מרוסיה ע"י אחי אביה, שביקש לברר האם מי מבני משפחת אושרוביץ חזר מהמחנות, ובו הזמנה לבוא לרוסיה, נסעה סימה אליו לירוסלבה. בעודה שוהה בבית הדוד ולומדת רוסית כדי שתוכל לעבוד ולהתפרנס, התקבל מכתב מאחיה בו הוא מודיע שהוא באושמיאנה.
סימה נסעה כל הדרך חזרה לעיירתה ופגשה את אחיה בפגישה נרגשת ביותר, אחרי שהוא שרד את דכאו.
השניים בחברת נוספים הגיעו לגרודנו, בה התקיים מעין "שוק" הומה בו ניסו תנועות הנוער השונות למשוך לשורותיהן את הנוער, שהגיע במטרה לעלות לארץ.
כבוגרת בית הספר "תרבות", הפליאה את שליחי "דרור" בעברית הטובה.
בעקבות בחירתו של אחיה להישאר נאמן לתנועת "ביתר", נפרדו שוב דרכיהם של האחים.
פגישתה עם מדריך שנשלח מהארץ, הובילה להצטרפותה של סימה לסמינר בוורוצלב שהוקדש להכשרת מדריכים לילדים שנאספו מבתי נוצרים, ממנזרים ומהרחובות, לטיפול בהם ובליוויים לקראת עלייתם ארץ.
בדרך לארץ שהו הילדים עם מדריכיהם במרסיי, ממנה הפליגו סימה והילדים שבאחריותה על סיפון האוניה "תאודור הרצל" שנתפסה ע"י הבריטים ליד חופי הארץ, ונשלחו למחנה בקפריסין בו שהו שבעה חודשים.
עם הגיעה לארץ, נפרדה סימה מהילדים ונסעה לאלונים, אליה הגיעה
ב-27.12.1947.
באלונים נפגשו סימה ועקיבא. לזוג נולדו ילדיהם מירה דרורית ונמרוד.
באלונים עבדה סימה בכרם, עבודה שגרמה לה נחת והנאה.
עם עקירת הכרם עברה סימה לעבוד בחינוך ולאחר מספר שנים השתלבה בחינוך.
