שטרן אליהו

(15/09/1915 – 20/07/1995)

אליהו נולד בספטמבר 1915 בעיר קאליש, במרכז פולין.

בהיותו בן 9 עלתה משפחתו לפלסטינה והתיישבה על גבול יפו תל אביב.

עקב משבר כלכלי שפקד את פלסטינה, נאלצה משפחתו, והוא עדיין נער, לשוב לפולין.

אליהו סיים בית ספר תיכון בהצטיינות ואמור היה בתור שכזה להשלח לאקדמיה של קצונה בצבא הפולני. אך יהדותו מנעה את הגיוס לצבא.

אליהו הצטרף לתנועת ה"חלוץ הצעיר" ועסק במתן הרצאות בפני צעירים יהודיים.

בשנת 1935 הגיע כפעיל בתנועה לדנציג, שם פגש את שרה, אשתו לעתיד תבל"א.

עלייתו לארץ היתה בשנת 1939, ובכך ניצלו חייו כי סימני השואה החלו להופיע בפולין.

בפלסטינה הצטרף אליהו, עם קבוצת חברים, לגרעין שיסד את שער הנגב. הם עבדו כפועלים בסדום, שם נפצע קשה ע"י קרון רכבת שכמעט כרת את רגלו. פציעה זו גרמה לקושי מסוים בעבודות קשות, והוא הפך לסנדלר העובד בישיבה. בשנת 1941 נישא אליהו לשרה, והם עברו כחברים לקיבוץ אלונים, ובו הקימו את ביתם וגידלו את ילדיהם, ישראל, חנה ועדה.

אליהו אשר במהותו הבסיסית היה איש רוח, עבד שנים בחומר, כלומר כחקלאי, בכרמים ובפרדס. במשך הזמן ובהיותו מוכשר לכך, החל אליהו לעסוק בהדרכה והוראה וכן בעריכת יומני הקיבוץ. קרבתו לנושאי הרוח והאקדמיה תרמה להתמקדותו במסלול הלימודים, שבו מצא את עולמו ושלוותו.

סיים את סמינר אורנים ולאחר מכן, בזה אחר זה, השלים בהצטיינות את התארים:

ראשון, שני ודוקטוראט באוניברסיטה, וכן קיבל כהוקרה על פועלו פרס ע"ש רופין.

יש לציין כי המסלול האקדמי החל בגיל מאוחר מאד, אפילו מעבר לגילו של רבי עקיבא. המחקר בהיסטוריה היהודית בת זמננו שבה את ליבו וסיפק לו את הטעם והחדווה שביצירה. באופן טבעי, הובילו העיסוק הממוקד בגורמי השואה וסביבותיה, לקבל על עצמו הטיפול בארכיון ה"חלוץ" בלוחמי הגטאות, ושם עסק באיסוף ומחקר עד יומו האחרון. אליהו שהיה מודע לשילוב שבין הגוף והנפש, הקדיש רבות לבריאותו בכך שעסק ביוגה לבריאות הגוף, ובאקדמיה – לבריאות הנפש. היה צנוע ומסתפק במועט והתבלט ביכולת מחשבה עצמית אשר לא תמיד אופיינה עם הקו הכללי של התק"ם.

חייו היו מלאים ועד יומו האחרון עסק ועשה את הדברים לפי רצונו והבנתו.

יהי זכרו ברוך.

ישראל

אבא יקר

מתוך הכאב ההלם והשוק על פטירתך הפתאומית, המחשבה הראשונה שעולה בראשי, שאלוהים מאד אוהב אותך.

הוא לקח אותך צעיר ובריא בן 80, מלא עניין וסקרנות חיים. צעיר בן 80 המשכים קום כל בוקר לעבודה וחי בתחושת ייעוד של היסטוריון. רוצה להספיק כמה שיותר לחקור, לתעד לערוך בכתובים את כל התהליכים שהביאו לעליית הנאציזם, למלחמת העולם השניה לאסון השואה. לתעד ולשמור כל שבריר מידע מגורלם האכזר של המוני היהודים שנספו בה.

צעיר בן 80 החי ונושם את הטבעי סביבו ומתוך מעשה של שגרה יוצא לטיולים רגליים של קילומטרים. מכיר אין סוף סוגי ציפורים, מומחה לצמחים, לארכיאולוגיה ולמה לא?

צעיר בן 80. מתעמל ביוגה, עומד על הראש, שוחה בבריכה.

בנשמך היית אינדיבידואליסט גדול. לא תמיד מובן ע"י הסביבה. לא תמיד ידעת לקבל ולתת בדרכים המקובלות.

חיים בעולמך הגדול עולם של עומק ושאר רוח. מעורה ומתעניין בפוליטיקה. קשוב תמיד לחדשות ומנסה לנתח את משמעותן. איש אשכולות, בלתי שגרתי וצנוע.

אבל בשבילי היית בראש וראשונה, אבא, אדם קרוב ויקר.

אלוהים מאד אהב אותך. הוא לקח אותך צעיר ובריא בן 80.

אלוהים מאד אהב אותך וגם אני. חנה

אבא יקר שלי

מעולם לא חשבתי שאכתוב עליך זיכרונות. העט מסרב לחבר אותיות למשפטים. והמילים כל כך עלגות.

מאז עזיבתך אני הולכת ואוספת ושולפת מהמאגר הפרטי. שפע רב, חוטים וקשרים ומגע עם שורשים.

היית לי כעץ מיוחד, מעולם אחר. איש נמוך קומה וזקוף מאד, מקפיד להשמר מהשמש, ומחובר לכל רגב אדמה, אבן, ציפור, שיח, ופרח. איש ניגודים החי את ההיסטוריה הקרובה והרחוקה, עולם התנ"ך והספרות, פוליטיקה, אידיאולוגיה, בוטניקה, איש החי את מעשי ההתיישבות הציונית: תומך באנשי ארץ ישראל השלמה, פוקד קברות צדיקים – החל באר"י הקדוש וכלה בבאבא סאלי, מקפיד להשתתף באספות הקיבוץ ולהיות מעורב.

איש מאמין המקיים מצוות באופן ייחודי – תומך בצנעה בחולים ובנידחי החיים, שמח בהצלחתו של כל אדם ומפרגן מהלב – לזר, למודע ולבני המשפחה.

על קברך חרטנו פסוק מתהלים "הולך תמים ופעיל צדק ודובר אמת בלבבו… כי היית אבא יקר שלי, איש תם וחף מרשע, ופעלת למען צדק ותמיד תמיד היית אומר בעוז ובאומץ את האמת שלך.

וכל שנותינו יחד כלל לא הספיקו לי להתחבר לכל עושר הנימים, השורשים והענפים ולהגביה עוף לצמרת מחשבתך.

בימים אלה אני חוזרת וקוראת ברשימותיך, עוברת על מאמרים שכתבת במשך עשרות שנים, ואני נדהמת מראיית התהליכים ההיסטוריים, מסימני השאלה שהצבת על המוסכמות ומהאופן שבו הקדמת את דורך. עניינים שהעסיקו אותך והפכו לחלק מחייך כגון תזונה בריאה, פעילות גופנית, מלחמת חורמה בעישון, כל אלה ועוד – כיום הם חלק ממודעות ציבורית, אך לפני שנים – היית קול קורא במדבר. אהבתי לשמוע אותך מספר אגדות ומעשיות מהמקורות היהודיים. היית רב כוונות. דידקטי ומצחיק מאד. במיוחד אהובה עלי האמירה שלך שכל אדם ואדם זכה לקבל נר שיאיר בדרכו, והוא שאחראי לגרש החשיכה רק בתחומו הצר, וביחד הן ירב האור…

לימדת אותי להקשיב לכל צמח ונבט, להתפעל ממעשה הבריאה, מהיופי שביקום ומייחודם של כל איש ואשה.

כל עולמי הרוחני והמשפחתי שזור בנתינה העשירה שלך.

… כאליהו הנביא עלית בסערה השמימה והותרת אותי המומה ומשתאה. כוס היין האדום שכה אהבת – תמתין לך ואת החלון לרוחך הטובה – נשאיר פתוח, פתוח לרווחה. בנסיונותי למצוא נחמה, אני צופה הלכות המלאכים. צופה בגעגועים נוראיים.

עדה