(05/03/1908 – 19/03/1995)
יצחק נולד להוריו מרים וישעיהו בעיירה סריצ'יו בפולין. פרנסת המשפחה היתה מעבודה בחווה חקלאית כשיצחק עבד בילדותו ביחד עם אביו בשדה במטע ברפת ובלול.
פטירת האב אילצה את המשפחה לעבור להתגורר בעיר אוטווצק.
בשנת 1929 הצטרף יצחק לתנועת "החלוץ" ותוך זמן קצר יצא להכשרה בגרוכוב, בה יכול היה לעסוק בחקלאות, עבודות אותן הכיר משחר ילדותו.
בשנת 1933 נשלח יצחק מטעם החלוץ להקים קיבוץ הכשרה חדש במייכלוב בה יכול היה לעבוד אצל איכר פולני ולהביא אתו את נסיונו בעבודות החקלאיות השונות.
ב-28 למרץ 1938 מגיע יצחק על סיפון האוניה פולוניה לחיפה. טובה, אותה הכיר עוד בפולין וזכתה לעלות לפניו, קידמה את פניו.
הזוג מגיע לאלונים ויצחק משתלב בעבודות חריש עם פרדות באדמות שייך אברק, ומכאן לא ארכה הדרך לריכוז ענף הפלחה בחריצות ובמסירות רבה.
לטובה ויצחק נולדו ילדיהם – שי, אבנר ומרים.
ב-1950 גוייס יצחק לעזרת חברי לוחמי הגיטאות שעלו על הקרקע , בהכשרת צוות עובדים בפלחה וביסוסו של הענף, דבר שהביא לו סיפוק רב.
ב-1963 גויס לריכוז המחלקה לציוד כבד במועצה האזורית "קישון". במשך 6 שנות גיוסו פעל רבות לעזרת משקי האזור בהפעלת הכלים ובניצולם המרבי.
לאחר שובו הביתה השתתף בעבודות אחזקה במסגריה.
יצחק היה פעיל במשך השנים בועדות השונות, אך הוא ייזכר בין חברי הדור הראשון והשני בעיקר בזכות פעילותו המיוחדת בטכסי העומר שנחגגו ברוב עם בערב פסח, כשהוא עומד זקוף וגאה, לבוש בחולצת חג ומוביל עם חרמשו את ראשית קציר השיבולים.
