(01/05/1913 – 05/09/1985)
טובה נולדה ב-1.5.1913 להוריה מרים ויעקב בעיירה ליד דבינסק בלטביה.
אביה שנותק ממשפחתו במלחמת העולם הראשונה בהיותו בורשה , זכה להתאחד אתם והמשפחה קבעה את מגוריה בעיירה קייט אוטובוצק ליד ורשה.
טובה גדלה בבית מסורתי ציוני. על קיר ביתם זוכרת טובה, היתה תלויה התמונה של הקונגרס הציוני הראשון שהתקיים בבאזל.
טובה למדה בבי"ס עברי פרטי לבנות "חבצלת" שחינך לציונות ולאהבת ישראל.
בהיותה בת 12 הצטרפה טובה לתנועת הנוער "החלוץ הצעיר" באוטובצק.
בשל מצבה הכלכלי של המשפחה, לא סיימה את לימודיה בתיכון ויצאה לעבודה חלקית, משולבת בלימודי תפירה בבי"ס מקצועי בורשה.
כבר מגיל 16 עסקה בבית בתפירת לבנים, לעזרה בקיום המשפחה.
בהרגשה שאין עתיד ליהודים בפולין, החלה לחסוך כסף מעבודתה למימון עלייתה ארצה.
כשהיה בידה הכסף, הצטרפה להכשרה לקראת עלייתה לישראל.
בהיותה בהכשרה בסימיאטיץ אושרה עלייתה לארץ.
ב-3.2.1937 הגיעה טובה לנמל חיפה וביחד עם קבוצת חברים יוצאי "החלוץ הצעיר" בפולין, הצטרפה לקבוצת הרועים בשייך אברייק.
תנאי המחייה הדלים במקום והעבודה הקשה לא הרתיעו אותה, אחרי השהות בהכשרות בפולין בהן שררו רעב צפיפות ומחסור.
מאבקי כוחות ליוו את ימיו הראשנים של היישוב, כשבין חבריו, יוצאי "הנוער העובד" בארץ, חברת הנוער הראשונה מגרמניה, והעלייה הפולנית.
בתקופה הראשונה באלונים זכתה טובה להגשים את הייעוד אליו חונכה במשך השנים ב"החלוץ הצעיר" – "לבנות ולנטוע "בייעור – בנטיעת יער בלפור ליד גניגר.
העבודה במעדר כיסתה את ידיה יבלות ובעקבותיהן בא הייאוש שנגרם מהמחשבה על כך שתאלץ לעשות עבודה מפרכת זו בעתיד.
השהות בגניגר – קבוץ ותיק ופורח לרגלי ההר, לא אפשר אפילו בחלום רחוק לדמיין משק כזה בהרי קוסקוס טבעון.
היותה תופרת וידיעתה את המקצוע הובילו אותה לתפקידים בתחום זה.
בתחילת 1938 נבחרה כמחסנאית בגדים. עליה מוטל היה להתאים לכל חבר בגדים שישמשו אותו לעבודה ולשעות הפנאי. עמדה לטובה הזכות במסגרת תפקידה, להכין את כל הדרוש לקראת לידת הילד הראשון שנולד במקום – אילן מלכא. רבקה שרת מיגור שהיתה מטפלת תינוקות ותיקה היא שהדריכה אותה ואף נתנה לה במתנה חבילת בגדים משומשים לרך הנולד .
באפריל אותה שנה הגיע יצחק בן זוגה ארצה ולאלונים. יצחק וטובה הקימו משפחה ונולדי ילדיהם שי, אבנר ומרים.
טובה המשיכה כל השנים לעסוק בתפירה, תוך שהיא מרחיבה ידיעותיה בתחום זה.
בשנת 1955 גוייסה לועדת ההלבשה המרכזית של הקיבוץ המאוחד ותרמה רבות בהדרכת מחסנאיות ובבחירת הבגדים המתאימים והזולים לקיבוץ. משם ב-1969 גוייסה שנית למחסן ההלבשה המשותף של כל התנועה הקיבוצית.
בשובה חזרה לעבוד על מכונת התפירה שליוותה אותה במשך 40 שנה.
