רטמן הלה

(25/10/1926 – 09/01/1967)

הלה נולדה בעיירה וולדיסלב שבפולין למשפחה שקיימה אורח חיים דתי, תוך שמירת המסורת היהודית.

את ביה"ס העממי סיימה הלה בעיר סוסנוביץ, אליה עקרה המשפחה.

בצעירותה הצטרפה לתנועת "הנוער הציוני" בה ספגה חינוך ציוני.

בהיותה בת 13 פרצה מלחמת העולם השניה ובאחת הפכה הלה למפרנסת הראשית של משפחתה. היה עליה להתאים עצמה למציאות האכזרית, כאשר מצוקת רעב ואימת מוות מרחפת על משפחתה.

במחצית השניה של שנת 1942 נשלחה למחנה ריכוז בגליביץ – סניף של אושוויץ.

הלה הועבדה בפרך בעבודות העמסת קרונות באבנים כבדות ובבית חרושת לאבק שריפה, כשסכנת שליחה לתאי הגאזים מלווה אותה כל העת.

הלה ניחנה בתכונות של חום ואהבה הזולת, שבאו לביטוין אף בתנאים הקשים ביותר במחנה הריכוז, עת חלקה מפת לחמה לאחרות הזקוקות לכך.

בהיותה במחנה בגרמניה הצליחה להמלט ולהסתתר ביערות, נרדפת כשהרעב והאימה לא מרפים לרגע.

בשורת סיום המלחמה הגיעה אליה כשהיא חולה בטיפוס הבהרות, שללא טיפול מתאים הותיר את גופה כאוב וחולה.

בהגיעה לסוסנוביץ עיר מולדתה, פגשה את אחותה – היחידה שנותרה מכל משפחתה.

היא הועברה למקום בו רוכזו צעירים שהתארגנו לעליה לארץ.

במשך כששה חודשים נדדו הלה ויצחק בדרכי אירופה עד שהגיעה לארץ באוניית המעפילים "אנצ'ו סירני", שנעצרה בלב ים ונשלחה על כל מעפיליה למחנה עתלית, ע"י קלגסי המשטרה הבריטית.

בתום שבועיים במחנה המעצר הגיעה הלה עם יצחק לאלונים. פה בנו את ביתם ופה נולדו שלושת ילדיהם.

הלה נודעה בין חברי אלונים בטוב לבה בנועם הליכותיה ובכאב אותו נשאה.