(27/06/1918 – 04/09/2009)
בנימין נולד בשם ורנר בדויטש איילו, עיירה קטנה בגרמניה. שמו העברי, בנימין, נבחר בשל היותו צעיר הבנים במשפחה.
אביו הרופא, מקס, נדד עם אשתו אידה וחמשת ילדיהם מהעיר הגדולה ברלין בניסיון לחפש פרנסה שתספק את המשפחה הגדולה. כשהיה בן שנתיים התיישבו באלנשטיין שבפרוסיה המזרחית.
סבו של בנימין היה רב בשלוש קהילות במחוזות שונים בגרמניה והבית שמר בקפדנות על מסורת יהודית כהלכתה. היה זה בית של תרבות. כל המשפחה ניגנה או שרה, ובנימין הקטן ספג את המוזיקה מתחת לפסנתר, בשעורי המוזיקה של אחיו הגדולים. בבית שררה אווירה ציונית מובהקת וכל הילדים היו חברים בתנועות נוער ציוניות. האב, ששימש כנשיא ״בני ברית״ באלנשטיין, נעצר עם עליית הנאצים לשלטון ונכלא לשמונה חודשים. בגיל 15 התנפלו על בנימין הצעיר חמישה בריונים מהנוער ההיטלראי והיכוהו עד אובדן הכרה. אז הוחלט במשפחה להוציאו מבית הספר ולדאוג לעלייתו ארצה. הוא נשלח להכשרה לחוות גוטווינקל בברלין, שם למד, בנוסף לחקלאות, גם עברית, היסטוריה ותולדות הציונות. מכלל הצעירים ששהו בחווה, נבחרה לעלות ארצה הקבוצה שנקראה בהמשך ״עליית הנוער הראשונה״, ובנימין בתוכה. הקבוצה הועברה ברכבת לנמל טרייסט באיטליה, ומשם באונייה ״מרתה וושינגטון״ לארץ ישראל. עם הגיעה לארץ, בשנת 1934, נשלחה הקבוצה לעין חרוד, שם חיו כשנתיים במסגרת חברת הנוער הראשונה – חצי יום עבודה וחצי יום לימודים עם חיי חברה עשירים, טיולים ברחבי הארץ והרבה מוסיקה קלאסית. בנימין כתב: ״כמה גאה הייתי ביבלות הכואבות, בעקיצות של כל מיני שרצים, בפצעים וכל השאר. קיבלנו הכול באהבה. הייתה נכונות לכל עבודה והתלהבות להוכיח את עצמנו בכל הדרוש, כשהכול היה זר וחדש לחלוטין״. לאחר כשנתיים בעין חרוד הוחלט בתנועה שהקבוצה תצטרף למקימי אלונים, שנקראו אז ״קבוצת הרועים״, והיו בחסותו של אלכסנדר זייד. בינתיים עלתה שאר משפחת רום ארצה. האחים יהושע ומרדכי היו ממקימי קיבוץ גבעת בתר והאחות חנה הייתה מראשוני קיבוץ איילת השחר. ההורים התמקמו בירושלים. באותה תקופה הפציר בו אביו ללכת ללמוד בטכניון, אך בנימין החליט שזו עת להגשמה ולא ללימודים ובחר להישאר בקיבוץ המתהווה.
בשנים הראשונות לקח בנימין חלק בכל עבודה שנדרשה לשם קיומו של הקיבוץ הצעיר: סלילת כבישים, סבלות בנמל חיפה, הכשרת קרקעות ליד יקנעם ועוד. בימי מלחמת העולם השנייה נפלה באלונים החלטה כי בנימין יצטרף לכוחות בריטניה במלחמתם בנאצים ושותפיהם. בנימין לחם במדבריות מצרים ולאחר מכן באיטליה. סה״כ שירת כחמש שנים. באחת מחופשותיו בארץ פגש את פנינה וניצתה ביניהם להבה שלא כבתה במשך 65 שנים. ביום בו השתחרר וחזר ארצה, בשנת 1946, התייצב בביתה של פנינה. יחד נסעו להכיר את הוריה והתחתנו ברבנות בחיפה. בנימין ופנינה בנו את ביתם באלונים, ובנימין הפך לאחד מעובדי הפלחה הראשונים. לאחר שנתיים התקבלה החלטה על שליחתו של בנימין לעבודה באגד. כחבר ממושמע וצייתן, שקיבל עליו ללא עוררין את דין התנועה, הפך בנימין לנהג אוטובוס, דבר שהבטיח את כניסתו של אוטובוס לחצר המשק פעמיים ביום. בשנת 1949 נולדה לבנימין ופנינה רמה, בתם היחידה.
בשנות הששים, בשכנועה של פנינה, פנה בנימין לקורס מדריכי תיירים. הוא סיים את הקורס בהצלחה ועם אוצר בלום של ידע בהיסטוריה, גיאוגרפיה, נצרות וידיעת הארץ, שהשתלב בתרבות ובידע שספג בגרמניה בנעוריו. אוצר הידע העמיק והשתבח עם השנים, כתוצאה מסקרנות וקריאה בלתי פוסקת, והדרכה אינטנסיבית של קבוצות תיירים רבות, שלא הפסיקו להלל ולשבח את עבודתו, את הידע הרב שלו ואת יחסו הנפלא למטיילים. בשנת 1966 הצטרף למשפחה גבי בן־דרור כילד חוץ בקיבוץ, ובכך נכרתה ברית איחוד בין שתי המשפחות.
עם פרישתו מאגד השתלב בנימין בעבודות שונות במשק – בחדר האוכל, במזכירות הטכנית וכן סייע בעבודות תרגום והדפסה לכל דורש. בהמשך עסק בהתנדבות בבית הדורות בעבודה על המחשב עם יושבי הבית.
בכל חדר בו התגוררה המשפחה דאג בנימין לטפח בידי הזהב שלו גינה לתפארת, עם עצי פרי שנסע להביא מכל חלקי הארץ. בנימין אהב מוסיקה וביכולותיו הגבוהות יכול היה לקחת כל כלי ולנגן בו. הוא קרא בלי סוף, והעברית שלו, כמו גם הגרמנית, הייתה עשירה ומרשימה.
המעבר לדירה הנוכחית לפני 12 שנים, היווה שיא של אושר והחיים התנהלו על מי מנוחות עד שחלה לפני תשעה חודשים ונכנס לדרך ללא מוצא.
חייו של בנימין היו שזורים בחיי אלונים בצורה בלתי נפרדת, וכך גם באדמת אלונים, אליה נאסף.
