(08/08/1917 – 02/07/1972)
רבקה נולדה בברלין להוריה שפרה וישעיהו כ"ץ, שהיגרו ממזרח אירופה.
היא גדלה בבית דתי בו חיו 7 ילדי המשפחה, בתנאי דלות ומחסור, כשהמצוקה הכלכלית, הנכר והזרות לסביבה מלווים אותה כל משך ימי ילדותה.
את חינוכה היסודי קבלה בביה"ס היהודי בברלין וכבר בו הפגינה את רוחה העצמאית, והתבלטה בקסם המיוחד שבה.
בהיותה עדה למצוקה הכלכלית שידעה המשפחה, נאלצה רבקה לצאת לעבודה עוד לפני סיום חוק לימודיה.
בעודה נערה הצטרפה לתנועת נוער קומוניסטית.
בשנת 1933 לאחר עלית היטלר שלטון נמנתה רבקה עם ראשוני הנערים שבאו למחנה הכנה בגוט וינקל, לפני עלייתם ארצה. בפברואר 1934 הגיעה קבוצת הנערים במסגרת עלית הנוער לנמל חיפה ומשם להכשרה בעין חרוד, שם ניטע בה האמון ברעיון הציוני והיא הפכה לציונית-סוציאליסטית בהכרה עמוקה.
ב-1936 לאחר שנתיים של הכשרה בעין חרוד מתאחדים בוגרי עלית הנוער הראשונה עם נוער א"י ומקימים את ביתם כתחנה ראשונה בקרית חרושת.
מראשית דרכה בקיבוץ, רבקה הטביעה את חותמה המיוחד בכל שטחי חיי הקבוצה, וזכות ראשונים היתה לה בכמה ענפים:
היתה המא"ז הראשונה של הקיבוץ, המבשלת הראשונה, האופה הראשונה, מהעובדות הראשונות במטע ובמשתלה ובעוד כמה ענפי שרות. ב-1939 כיהנה כמזכירת פנים.
רבקה פגשה את שמוליק במסגרת תפקידו כנוטר, כשהיתה המא"ז של הקבוצה.
הזוג נישא ונולדו ילדיהם שלומית, חגי ואיתי.
לצד גידול הילדים לבד, כששמוליק מגוייס שנים רבות בתחילה בצבא הבריטי ולאחר מכן בצה"ל, מלאה רבקה באלונים תפקידים ציבוריים שונים.
כמו כן היתה פעילה במדור הגיל הרך בועדת החינוך של מזכירות הקבוץ המאוחד.
שמשה כרכזת חינוך מספר פעמים, היתה חברה בהנהלת ביה"ס ועבודה בבית התינוקות.
בשנים האחרונות חלתה, אך נשארה גאה וזקופה עד יומה האחרון.
