קרש אסתר

(18/03/1916 – 08/10/2008)

אמא נולדה בערב פורים 1916 ונפטרה בערב יום הכיפורים 2008.

היא נולדה בכפר בשם פיונטניצה לומזה, במשפחה מסורתית. להוריה, אריה ורבקה נובוגרודצקי, היו מלבדה עוד ארבע בנות ובן אחד.

כאמור, נולדה אמא בערב פורים בזמן קריאת המגילה בבית הכנסת, ומכאן שמה – אסתר. אמא למדה בבית ספר פולני, והייתה חברה בתנועת הנוער ״החלוץ הצעיר״. בגיל 18 יצאה להכשרה בווהלין אשר באוקראינה. ואחר כך חיתה ועבדה גם בהכשרות בקובל, לודמיר ולוצק. בשנת 1939 עלתה ארצה לקבוץ יגור, בהמשך חיה ארבע שנים בחיפה, ומשנת 1944 כאלונים. השבר הראשון בחייה היה כאשר הופסק הקשר עם משפחתה, במחצית השנייה של שנת 1942, כאשר הגרמנים הגיעו למזרח פולין. מרבית משפחתה נספתה בשואה. משבר זה השתקמה ע״י הקמת משפחה ולידת שלושת ילדיה. השבר השני, שממנו לא השתקמה, היה ב-6.3.1975 עם נפילת יעקבי, בנה ואחינו היקר. לא הזכרנו את שמו בבית. לאמא היה קשה לשמוע שם זה. קראנו לו ״הוא״. זר לא יבין זאת. כעבור עשר שנים נפטר אבא משברון לב, ואמא המשיכה להיות חזקה בחוץ וחלשה בפנים.

אמא, אנחנו אוהבים אותך ומקווים שתנוחי בשלום. לא מגיע לך משהו אחר. אמא, כאשר תפגשי את יעקבי תני לו חיבוק חזק מכולנו. היי שלום. פעם עוד נפגש.

עמי

אמא

הלכת לעולמך שבעת שנים ואבדנים והותרת אותי יתומה.

נולדת בעיירה פיונטניצה שבפולין ליד העיר לומזה שלאורכה זרם נהר הנרף. בית ילדותך ובני משפחתך, כמו גם הנופים בהם גדלת, היו אורחים קבועים בסיפורים אותם סיפרת לנו ולנכדים.

בשנות נעוריך הצטרפת לתנועת הנוער הציונית, ובגיל 19 יצאת להכשרה. מהתקופה הזאת מוכרים לי הסיפורים על מחסור גדול ועבודות קשות שנדרשו במסגרת ההכנות לחיים בארץ בקבוץ.

פגישתך עם אבא בהכשרה, בה היה הוא חבר מזכירות, הבטיחה את עלייתך לארץ בעליה בלתי לגאלית ב-1.5.1939 . תמיד ידעת לציין ששהותך בהכשרה ועלייתך ארצה הצילו את חייך, שלא כשאר בני משפחתך שנספו בשואה.

מכיוון שלא יכולת להביא אתך כל סימן מזהה, למקרה שהספינה תיתפס על ידי הבריטים, היו מעט התמונות והמכתבים שנשלחו אליך בתקופת הקיץ הקצרה, עד לפלישת הנאצים לפולין בספטמבר אותה שנה, למזכרת יחידה מבני משפחתך. חייך בקבוץ, בעקבות החלטתו של אבא, היו רצופים לאורך השנים בהרבה פשרות מצידך. ברבות השנים הוקרת את הזכות להזדקן כאלונים.

המשפחה שהקמת עם אבא, לידת עמי, לידתי ולידת יעקבי היו עוגן חייך. נפילתו של יעקבי, שקרעה קרע בבשרך ובנפשך, הותירה אותך מחוזקת לקראת אובדנו של אבא מחייך.

לתחושתי יצאת מחוזקת יותר מכל אבדן שנפל עלייך. וכך ניהלת את חייך בעצמאות ובהרבה עשייה למען המשפחה. שנות זקנתך האחרונות, בהן שהית בבית הדורות, היו שנים של ויתורים חוזרים ונשנים על עצמאות, הקפדה על ניקיון אישי וצלילות הדעת, שהיו חשובים לך כל כך. הצוות המסור של הבית, שהפך אותך לבת טיפוחים, עשה ככל יכולתו להקל עליך בכך.

בשנים האחרונות ביטאת שוב ושוב את העייפות הרבה ממשאות החיים, ואני חשבתי לעצמי שהייתי רוצה לקצר בשבילך את התקופה הזאת. אבל את בדרכך ובגאווה העצמית שאפיינה אותך, בחרת את הקצב ואת הסיום. היום הולכים אחרי ארונך בני משפחה רבים, שלושה דורות של ילדים, נכדים ונינים, אותם זכית לגדל ולטפח. אמא תמו ימי חייך. הלכת לעולמך שבעת שנים ואבדנים והותרת אותי יתומה. אני נפרדת ממך ומלווה אותך לשלום בדרכך.

בתך, רבקה

סבתא

עזבת אותנו בערב יום הכיפורים, זמן שלא הותיר לנו אלא להתייחד עם חסרונך, לחשוב ולהיזכר. את לא כאן יותר בגופך הגשמי, אך בנפשך את מרחפת מעל, על פני תקופת חיים ארוכה שזכינו לחיות במחיצתך. הנה את מלווה אותנו בצעדים ראשונים בבית הילדים, במעבר לכיתה ולצבא, מלווה את לידת הנינים, את החתונות ואת שלל האירועים הרבים.

הכול נעשה בשקט, בצניעות, עם דאגה אין קץ, המלווה בנגיעות של יידיש – מיין זיסקיינט מכל העולם… וממינקה. לפני כמה שנים טובות חשבנו להכין מחברת ובה ״פניני לשון של סבתא״. אחרי כל ביקור אצלך היינו מספרים אחד לשני – מה סבתא אמרה, איך שוב שמענו את הסיפור על הילדות ועל ההכשרה. רעיון המחברת מעולם לא יצא לפועל, אך תוכן המחברת נמצא בזיכרון של כל אחד מאתנו. סיפורים רבים מהעבר שאותם אנחנו זוכרים ממש מילה במילה, ואולי בכך גדולתם.

סיפורים רבים בעולם נדדו מדור לדור, מהורה לילד, לנכד, לשבט השני, לקהילה בארץ החדשה. וכך גם הסיפור של סבתא. סיפור על ילדה קטנה בשם אסתר שנולדה אי שם בתחילת המאה שעברה בעיירה קטנה בפולין, בתקופה ללא אמצעים, תקופת מלחמות ואי וודאות. ולאחר מכן מפגש עם סבא – עלייה לא"י והקמת בית באלונים. פעמים רבות עלתה המחשבה, איך זה מרגיש לעבור כל כך הרבה חוויות וקשיים בחיים, בלי הורים, אחים ואחיות ולדעת שהם לעולם לא יחזרו. את הנצחת את זכרם בסיפורים שסיפרת לנו על אבא שלך שהיה נגר בעל ידיים טובות, על משפחתך המסורתית, על אחיותיך היפות אתן בילית בטיולים ליד הנהר.

הם לא היו שם ברוב חייך הבוגרים, אך זיכרונם נישא אתנו וימשיך להתקיים ולעבור הלאה בדורות המשפחה. וכך גם סיפורך שלך, סבתא – יתגלגל ויעבור לילדינו והלאה לילדים שלהם.

נספר להם על בית חם, פתוח, מלא בריחות בישול, עוגות, סהרונים ותפוחים. נספר על חוזק וחוסן, על חיבוק חם ואוהב, על נתינה, התעניינות ודאגה לשלום בני המשפחה. על התמודדות עם מוות פתאומי של בן, על עזיבתו בטרם עת של בן זוג והשארות בגפך.

נספר איך גם אחרי תקופה ארוכה של שהות בבית הדורות, המשכת להציע את ביתך – שנבוא, נישן שם, ניקח מה שאנחנו צריכים, על אף שבמציאות – הבית הזה כבר לא היה קיים יותר ומישהו אחר גר בו. הייתה הרגשה שהצעת את זה פשוט כדי להרגיש שעדיין יש לך את המקום הפרטי שלך – ״בסיס האם״ – מקום של נתינה אינסופית.

אנחנו נפרדים ממך סבתא, אבל את לא נפרדת מאתנו. נוחי בשלום ותהיה נשמתך שלווה מייסורים.

מאתנו הנכדים