קרן יעל

(06/06/1920 – 13/09/2008)

יעל נולדה בטריסק שבפולין, להוריה חיה וישראל, למשפחה בה היו שבע בנות. בילדותה התייתמה יעל מאביה.

היא עלתה לארץ ב-1936, בהיותה בת 16, והצטרפה למסגרת של הכשרה של ״הנוער העובד והלומד״ שהתקיימה בגבעת השלושה, מקום מגוריה של אחותה.

ב־1939 הגיעה ל״פלוגת רביבים״ שישבה באותה תקופה בראשון לציון, שם פגשה את אבי. בני הזוג נישאו 19430, ושם נולדו הבנות דליה ומיקי.

לאלונים הגיעו 1948 בזמן ההפוגה בקרבות במלחמת השחרור, יחד עם קבוצה גדולה של בעלי משפחות, כולם מרכיבים.

עם הגיעה לאלונים זכתה יעל לביקורו של בן דודה יחזקאל אכטלברג ז״ל, שחיפש קרובי משפחה אחרי המלחמה. ביקור זה הניב בהמשך את הצטרפות משפחת אכטלברג לקיבוץ. ישראל בנה נולד 1956.

יעל עבדה באלונים בחינוך בגנים ״רימון״ ו״נרקיס״, לאחר מכן באקונומיה ולבסוף כתופרת במתפרה. בחוג משפחתה הייתה יעל פעילה בדאגה לקיום מפגשים משפחתיים, בעיקר בשבתות, לארוחת ערב מסורתית. יעל זכתה לראות בחייה משפחה ענפה, ובה בנים, נכדים ואף ארבעה נינים.

יהי זכרה ברוך

* *

סבתא שלנו –

בעצם כבר יותר מעשר שנים שאת לא ממש אתנו, ולכן הזיכרונות שלנו הם מהתקופה בה היינו כולנו יותר צעירים.

סבתא שלנו הייתה תופרת, ובקיבוץ של פעם להיות נכד לסבתא תופרת זה מאוד השתלם. ראשית – בגיוון המלתחה, אבל הכי חשוב – בתיקונים.

כי פעם לא היו קונים בגדים מוכנים, והיינו צריכים להסתדר עם הבגדים שהקיבוץ נתן לנו. מכנסי הג׳ינס שקבלנו אף פעם לא היו באורך וברוחב המתאים, וכנ״ל גם החולצות. ופה סבתא תמיד נחלצה לעזרה. אמנם דרישותינו נראו לה מוזרות, אך בסופו של דבר היא צייתה.

מסורת נוספת ורבת שנים הייתה ארוחת הערב המשפחתית במוצאי שבת.

התכנסנו – כל הילדים עם הנכדים – בבית הקטן של סבא וסבתא ואכלנו במשמרות. ראשונים אכלו הנכדים ואחר כך המבוגרים. במיוחד זכורים לנו הקרעפלאך שלך, שהותאמו גם לצמחונים שבינינו. ובסוף, לקינוח – רסק תפוחים.

בנוסף לצפיפות היו הרבה רעש ומריבות של בני משפחת פרס, שבדרך כלל גם הסתיימו בבכי. שיא הערב היה פתיחת המגירה הנעולה, שבה סבתא הייתה מסתירה את הממתקים. סבא היה אחראי לפתוח ולהביא את השוקולד שכולנו אהבנו…

כשנולדו הנינים כבר לא היית ממש אתנו, והצטערנו שלא יכולת להיות שותפה בשמחתנו ובאושרנו. סבתא שלנו, נוחי בשלום על משכבך! נזכור אותך תמיד.

אוהבים אותך – הנכדים –

ינון, זהר, צפריר, ניצן, יאיר, הדר, נוית, קרן, יפתח, עמית ואמיר.

אמא נולדה בעירה טריסק אשר בפולניה לפני 88 שנה. בית פשוט ובו זוג הורים ושבע אחיות. בגיל 15, בעידוד ההורים ואחותה הבכורה פועה, ארזה מזוודה קטנה ועלתה לארץ חמה וצחיחה, אשר פרט לחלום אחד הזוי לא יכולה הייתה להבטיח דבר.

את החלום הזה הגשימה אמא במלואו. עבדה בסלילת כבישים, (ההייטק של שנות השלושים..) עלתה להתיישבות חלוצית בנגב, בקיבוץ רביבים, ובהמשך הקימה וגידלה משפחה כאן, מעבר לואדי, בירוק ירוק שבין עצי האלון של קיבוץ אלונים.

אמא הייתה אישה קטנה ופשוטה, חרוצה, חזקה ונאמנה לעקרונותיה. עקרון השוויון הקיבוצי היה לה כנר לרגליה שנים רבות לאחר שהקיבוץ כבר לא היה קיבוץ… תמיד הסתפקה במועט, מיעטה במילים ואת עיקר מרצה וכוחותיה הקדישה לעבודתה, לילדיה ובהמשך לנכדיה. אמא התעלמה מהעולם שבחוץ, זה שדוהר קדימה להשיג עוד ועוד מכל דבר. כל מה שצברה בחומר וברוח העבירה הלאה לבניה ונכדיה ותמיד באהבה רבה מבלי שציפתה לכל תמורה.

ערכים ועקרונות, קיומן של מצוות שבין אדם לחברו ואדם למקום – לא צריך שיאמרו לך להקפיד בהם. זה מחלחל ועובר מדור לדור במעשים ודוגמא אישית ובמעט מאד מילים.

בשנותיה האחרונות מצבה הבריאותי של אמא התדרדר. ולמרות זאת זכינו אנו, ילדיה ונכדיה, לרגעים מעטים של קשר, חיוך ונחת.

לא טוב היות האדם לבדו אבל הוא לבדו בין כה וכה.

והוא מחכה והוא לבדו והוא מתמהמה והוא לבדו.

והוא לבדו יודע שגם אם יתמהמה

(נתן זך)

נזכור אותך יעל/אמא בימייך הטובים. נוחי לך בשלום ליד אבא מול ביתך הצנוע שבגבעה הסמוכה, בינות לעצי האלון הירוקים. יהי זכרך עמנו לעד.

הילדים