קידר קרופניק אורי

(06/02/1944 – 15/07/1967)

אורי נולד ליפה ויעקב קרופניק ב – יב' בשבט תש"ד -6.2.1944 כבן שני, אח לגדעון ולצביקה ולשלומי שיבואו אחריו.
נפל ב- ז' תמוז תשכ"ז 15.7.1967

בני היקר אורי
עומדת אני ליד קברך הרענן רצוצה ושבורה, ומחשבות רבות מטרידות את מוחי.
האם יתכן הדבר שאתה בני, אינך כבר אתנו?
הגורל האכזר עשה את שלו, ואין שום כח המתנגד ועומד בדרכו.
כן בני, זוכרת אני עוד בימי ילדותך, תמיד חרדתי, תמיד דאגתי, וחששתי שאתה קטן וחלש. וכשגדלת והתחלת לעבודה במשק, ספרו לי חבריך לעבודה על הישגיך והתקדמותך בשטח זה ונוכחתי שאין זה ילד קטן וחלש, כי אם אחד המסוגל לתרום רבות מכוחו. ויותר מכל, ממוחו, לענף ולמשק.
כן בני, זכיתי לראות כיצד ידעת להעריך כאחד ילד קטן ואדם מבוגר.
אני גאה בך בני. הענקת לי כח רב למען אוכל להתגבר על חולשות ולהמשיך לנשום ולחיות הלאה.
מודה אני לכל המטפלות, המורים, המפקדים, אשר ידעו לחנך אותך ולהביאך להישגים, שמהם ידענו נחת.
בני היקר, אין בי הכח להוסיף לכתוב, אך דע לך, כי זהו קצת מערב רב של זכרונות הזכורים לי ממך, מדמותך האצילה ומחייך הקצרים.

זכרך יהיה שמור בלבי לעד.

מאמא הכואבת

מספרת על ילדותו לוטי שזכתה להיות מורתו בבית הספר באלונים:

התמונה הקטנה באלבום הכיתה, השמור אתי, מבטאה הכל. מתוך דפי האלבום מביט אלי אורי. ילד מאושר. עיניו עליזות. הן מביטות ברוך ובחיוב אל העולם. כאשר הייתי מנסה לעמוד על אופיים של ילדי הכתה, והגיע תורו של אורי, עלתה במוחי – ובלבי – הגדרה פשוטה: קרן אור. ילד בעל תכונות וכשרונות מאירים, בהירים, מחממים את הלב. בעל אופי נוח, ער, סקרן לדעת, חרוץ, נבון.
בכל השטחים. הוא לא היה מטיפוס ה"כוכבים" בשטח מסויים, המאכזבים לרוב בשטחים אחרים. היה בו כל שנדרש מילד בריא בגיל זה, והרבה למעלה מזה. בכיתה הגדולה וצפופת ילדים, ובגיל הדורש הסתגלות והתאמה לחברה החדשה, היה אורי חי בקלות, בטוב ובשמחת חיים, מהקימה בבוקר ועד לסופו של יום.
רוחו הטובה והתכונות המאוזנות שלו באו לידי ביטוי בכל התנהגותו. כזה היה בתור ילד, בתור נער, עד ליומו האחרון.
כזה היה –
בעל אישיות נוחה, שלמה, עירנית, בעל אמביציה חיובית להישגים, אוהב אדם, בעל ביטוי גלוי. אורי לא היה מבעלי הגוף החסונים, אך בכוח רצונו גבר על כל מכשול: בין הראשונים ללימוד השחיה בקייטנה, בשעת טיול בראש הצועדים, ובריקוד מבטא כל גופו את עליזותו.
בפעולות חברה היה תמיד מושך בעול. ילד קורן. מקרין, קרן אור.
לא קשה למצוא את מקורות אשיותו. מי שראה את יפה מטפלת באורי הפעוט, ואת יעקב ביחסו של אב גאה, יכול היה לחוש בשפע האהבה המוצקת ממנה ניזון.
חיבתי ליוותה את אורי גם בהמשך חייו, כנער מתבגר, כמדריך, כטייס. כל מטוס בשמי הארץ היה בשבילי אורי.
ובשובו עם שוך הקרבות, נתתי פורקן לחרדה שהצטברה, והזלתי דמעה. אורי לחץ את ראשי אליו ואמר" נו, די, אני הרי חזרתי"
חזרת אלינו לתקופה קצרה מדי, אורי, קרן האור כבתה.

כותב אורי משבועיים עזרה לקבוץ משאבי שדה
24.1.1961
להורי ואחי היקרים שלום רב,

את מכתבי האחרון כתבתי לכם ביום ששי כשירד גשם, וכאן הוסיף הגשם לרדת גם בשבת. סה"כ ירדו כאן בגשם האחרון 30 מ"מ, אולם בשדות הפלחה שלהם ירדו בגשם זה 115 מ"מ. גשם ברכה, לא כן?
ביום שבת יצאנו במכונית לטיול באזור. נסענו לבקר ברביבים הישנה והחדשה ואח"כ בזביטה, שהיא עיר נבטית עתיקה, ואח"כ לשבטה העתיקה, דרומית יותר, שגם היא עיר נבטית, אך עיר גדולה מאד. העיר בנויה להפליא, ממש לא להאמין כי נודדים ערבים ושודדי שיירות מסוגלים היו לבנות אותה. אתה מבחין במבנים נפלאים ברחובות, ואף במסגד ושתי כנסיות. העיר נחפרה, והיא נקיה ומסודרת.
גם אתמול יצאנו לעבוד במטע בחפירת בורות, ובערב היתה לנו שיחה על הטבע באזור, עם הדגמות מוחשיות בחדר הטבע של המשק. היה באמת מעניין.
היום התחלנו לטעת, אולם סופת חול ורוח מזרחית עזה מנעה מאתנו מלהמשיך בנטיעה, כך שעברנו לעבודה אחרת. אם לא הצלחנו לראות שטפון, לפחות זכינו לראות סופת חול בנגב. אנו עורכים קומזיץ כדת וכדין, קבלנו מהמשק עופות ועוגות.
רוצה אני לומר לכם, כי באותה מידה שחשובה העזרה למשק, לא פחות היא חשובה לנו מבחינה חברתית, ולאו דווקא משום שרוצים אנו לא ללמוד. אין לכם מושג לאיזה גיבוש הגענו כאן בעזרה. נדמה כי הפעם אנו לראשונה ממש קבוצה אחת של 20 חבר'ה ולא קבוצות אחדות בתוך כיתה. אף פעם לא ראיתי אחדות כזו, עזרה הדדית כל כך מרובה. זו לראשונה שורר אמון כה רב ונעלה בין אחד לרעהו. כן, עזרה זו הוסיפה לגיבוש חברתי רב בכל השטחים. שוררת כמעט אחדות דעות, ואתה רואה שכל האפיקורסים נעלמו ואינם עוד. הגיבוש הגיע לשיאו אתמול והיום, שעה שלפי הצעתי הסכימו כולם לבצע מפעל במשק, לאחר שעות העבודה. היות וכאן השיפור מוזנח מאד, כיוון שאין אדם שידאג לקיומו, החלטנו אנו לשפר את המשק. ואכן, בהתייעצות עם מרכז המשק נטלנו על עצמנו הכשרת שטח לחורשת אורנים, חפירת גומות ונטיעה. תוך יומיים בצענו את כל המפעל, וכבר עתה רואים גוון ירוק נוסף על הרקע הצהוב. הפעם הירוק הוא במשק עצמו. אם חברי המשק ימשיכו לטפל בחורשה גם אחרי נסיעתנו – הרי יש סיכויים לצמיחה של חורשה יפה.
להתראות בשבת, אורי

במכתב לבתיה מהטירונות, כותב אורי
2.12.1963
… יודעת את בתיה, תקופה כזאת של חופשות – כל שבוע ליום אחד, הן אינן מספיקות גם כדי להספיק לחיות את מהירות ההתרחשויות במשק.
אודה, בתיק', אני צמא לעבור מענף לענף ולראות בנעשה. אינני יודע, אולם לפתע המרחק מהמשק מותיר בי מעין חלל, זה פשוט חסר לי.

תמיד אהבתי לחיות את הנעשה במשק, את הלבטים והקשיים, ויחד עם זה להשתתף בשמחות. ועתה – כל זה איננו, וזה חסר. זוהי מעין הרגשת ריקנות…