(15/03/1924 – 27/10/2015)
אהרון נולד להוריו פורטונה ומשה באיסטנבול שבטורקיה.
עם סיום לימודיו בבית הספר התיכון גוייס אהרון לצבא התורכי, בו שרת 4 שנים.
בעת שירותו הצבאי פרצו פרעות שביצעו התורכים נגד יהודי העיר. הדבר גרם לרבים ובהם גם אחותו להגר לחו"ל.
עם שחרורו מהצבא, הצטרף אהרון לתנועה יהודית ציונית. הפעילות בתנועה היתה אסורה על פי החוק והתבצעה במסווה של מועדון בילוי לצעירים.
ב- 1949 עלה לארץ והגיע לאלונים, בעקבות היכרותו עם משה עוזיאלי ואחיו אותם הכיר היטב בתורכיה.
באלונים עבד אהרון שנים רבות באסם ובמחסן הקוסבות, בו הכינו מזון לרפת ולדיר, מסוגי דגנים שונים.
מראה נפוץ באותן שנים היה של אהרון כשהוא נושא שק כבד על גבו.
במשך השנים עבד באלום ובבית האירוסים.
אהרון התמיד בעבודה, כל עוד התאפשר הדבר. רק בתקופה האחרונה, נאלץ להפסיק את עבודתו, כשכוחו לא עמד לו יותר.
באלונים פגש אהרון את אסתר, הזוג נישא ונולדו ילדיהם מזלי, רחלי, משה וברוך.
אהרון הצטיין במסירות רבה להוריו אותם הביא לחיות לצדו באלונים, לאסתר אשתו, לילדיו ולעבודתו.
תמיד הקפיד לראות את הטוב שבכל דבר ועניין והאמין באדם כי טוב הוא.
תהא מנוחותו שלמה וימתקו לו רגבי עפרו.
אבא יקר שלנו,
נפרדת מאתנו הלילה בהיותך בן 92, בשיבה טובה כך תרצה שנגיד- וכך נאמר.
השנתיים האחרונות היו מייסרות מידי, אפילו עבורך, אבל גם בהן נשארת עסוק בדאגה לכולנו, ולא ויתרת על מפגש עם הומור, שמחה, והבעת אהבה.
נולדת בן שלישי, למשפחה יהודית בטורקיה. הרגשנו כי נולדת וגדלת, כבן אצולה, למרות הפשטות בה התהלכת.
היית ילד מסור להוריך, אח מסור לשני אחיך, גדלת להיות אזרח מסור, והפכת לבעל מסור, אב מסור, וחבר קיבוץ מסור.
מסירות, מחויבות, ודאגה לאחר,הייתה במהותך. גם אהבת האדם, ואמונה בטוב האנושי, אפיינו את חייך והתנהלותך.
אמונה ללא פשרות, שעבורנו נראתה לא פעם, כתמימות אין קץ.
אמונה זאת בטוב האנושי, נותרה עיקשת בלבך, למרות המציאויות הלא פשוטות אותן חווית.
בצעירותך נחשפת לפרעות של מוסלמים ביהודים שבאחת מהפעמים נפגע רכוש משפחתך, אולם אמונתך לא נפגעה, ובבוא הזמן התגייסת כאזרח מסור לצבא הטורקי. גם מציאות זאת טפחה על פניך, והופתעת מאוד למצוא כי החילים הטורקים, חמושים ברובים, רוכבים על סוסים ורודים בחיילים היהודים שמסבלים עם מקלות.
השתחררת מעט מאוכזב, אולם לא ויתרת על האמונה בזולת וחיפשת מקום בו אפשר לחיות אחרת, כך הגעת לתנועה היהודית, הציונית, ומשם לקיבוץ.
הקיבוץ היה החלום, ומימושו. חברה אנושית, דמוקרטית, שיתופית, בה אפשר להסתפק במועט, ולהתמלא הרבה, מעבודה נתינה ועשיה ביחד. במקום הזה מצאת את אהבת חייך, לה נישאת, ואותה טיפחת במסירות אין קץ, והיא סעדה אותך בגבורה עד יומך האחרון.
למקום זה שהפך עבורך לבית, לא היססת להביא את הוריך, כדי שלא ישארו בודדים בזקנתם. במשכנך החדש הקיבוץ, לידך, קיווית, שימצאו אף הם את מקומם.
בבית זה שבנית ביחד עם אמא נולדנו לכם, ארבעה, פה גידלת אותנו בדרכך – במעט מילים והרבה מעשים.
וזאת היא תורתך :
מצאו תמיד את הטוב, היצמדו אליו, וטפחוהו,
האמינו בעצמכם, וסביבתכם,
כבדו, דאגו, לטוב של יקירכם, קהילתכם,
התמסרו ללא פחד!
בקשו מעט, תנו הרבה,
והעולם יהיה טוב יותר.
אבא יקר, היית עבורנו,
האמת, הרוח, והדרך.
התקווה והאמונה, שאפיינו את נוכחותך, ילוו אותנו לעד.
תודה על היותך עימנו, עד יומך האחרון.
נוח על משכבך בשלום.
באהבה גדולה מכולנו אמא מזלי רחלי משה וברוך.
"אהרון אוהב שלום ורודף שלום". בכל פעם כשאני חושב על סבי משפט זה מהדהד בקרבי. אין דבר אשר משקף את סבי יותר מאהבת הבריות. הוא היה אדם נינוח ושליו. תמיד על מי מנוחות. את שלותו הקרין על כל הסובבים אותו. מקבל את כולם ונותן להם את מרחבם. אינו שופט אינו מטיף. מכיר בייחודיותו של כל אדם באשר הוא ובמיוחדותו. מכיר בהם ונותן להם את אהבתו הבלתי מתפשרת והבלתי מותנית.
לפניי כשנתיים וחצי קברנו את אחי אהרון ז"ל אשר נפטר ממחלת הסרטן. אחי היה קרוי על שם סבו. על מצבתו של אחי כתבנו "…אוהב הזולת ואהוב על הבריות" אני מאמין שכך הוא גם אצל סבי. ואין מעלה הגדולה ממנה.
סבי היה אדם של מעשים. אדם של מעשים שקטים. לא התרברב לא דיבר על עצמו. מעט ידענו עליו ועל חייו מרוב צניעותו. אולם אישיותו קרנה אור בכל עת. הוא הקים את הקיבוץ. הרבה לפני שהיה את הצומת למטה. הרבה לפניי שהיה פה כלום. לפניי שנים רבות באחד הטיולים בטבע שליד הקיבוץ שהוא כל כך אהב. הוא הצביע על נקודת אדמה, נקודה שבה הם חיו באוהל, איפהשהו שם ליד חדר האוכל. חיו באוהל ובנו פה ביחד חלום. חלום של אחווה ורעות. חלום של אהבה ואכפתיות.קיבוצניק "THE WAY IT USED TO BE ". קיבוצנים מהעולם הישן. אדם שבא מהמקום שבו משפחה, אהבה, בריאות וחברות הם הכל בחיים.
לפני כמה שנים אחרי השחרור מהצבא, סיפרתי לסבא שאני חופשי. סיפרתי לו שעכשיו שנגמר הצבא אני אדם חופשי לחלוטין, אין אחריות, אין דאגות. אני לא זוכר מה זה היה שהוא אמר, אבל במילותיו שלו זה היה משהו בסגנון של "זה רק מתחיל חביבי". המעט ידעתי דאז.
חלפו להם השנים עברתי את הפסיכומטרי, הלכתי לאוניברסיטה למשך 4 שנים ושני תארים, סיימתי התמחות בעריכת דין ובכל שלב בדרך אני זוכר איך שכשהיינו מדברים, הייתי מספר לו על אינספור המבחנים והעבודות, על חודשים מבחנים ועל כמה זה קשה ומתיש זה יכול להיות לעיתים. היינו צוחקים על זה. סבא תמיד היה צוחק איתי על אותה האמירה. הוא תמיד היה אומר משהו בסגנון של "אני חופשי".
מחר סבאלה אני ניגש לבחינות הלשכה. אחרי חודשים מטריפים. חופשי לכמה רגעים. כמה רגעים של שלווה. כל כך רציתי לבוא לפה ביום שישי שאחרי ולצחוק איתך על זה שוב. כל כך רציתי לספר לך שאני שוב חופשי.
אני נזכר באופן תדיר באותם שיחות סבאלה, ומבין היטב. נזכר בך ומבין היטב.
החופש היא האפשרות להיות בנחת ובשלווה בכל עת. האפשרות להסית הצידה את הלחצים, את התסכולים, את הכעסים ואת האכזבות. לדעת לקבל את החיים בנחת וברוגע ולאהוב כל רגע. לאהוב את הזולת ולהיות בהרמוניה עם הסובבים אותך ועם הרגע שבו אתה נמצא.
כאשר אדם עובר מן העולם הזה הוא מותיר חלל. מעיין חור כזה סוג של מחסור, בין אלו אשר הכירו אותו, בין אלה אשר אהבו אותו, ובין אלה אשר על בחייהם הוא נוכח. עם הזמן ולמרות הכאב אותו חלל אט אט מתמלא בזכרונות על אותו אדם, מסיפורי חייו דרך עקרונותיו אהבותיו ומעשיו. ובכל עת אותו חלל מתמלא. נותר חלל אך מתמלא בתוכן והוויה. ומתישהו הוא נהיה חלק מאיתנו חלק שבלתי ניתן להפרדה. כך אותו אדם ממשיך בקרבינו תמיד. הוא ממשיך בקרב אלו שאהבו אותו, הוא ממשיך בקרב אלו שזוכרים אותו, והוא ימשיך תמיד בילדיהם ובבאים אחריהם.בסופו של יום כולנו זמנים, לפחות בגופינו, אך זהו מה שאנו מותירים פה מאחרוניו. זהו החותם. וזהו גם במקום שהו גן העדן.
אני זוכר סבאלה שכשהייתי מגיע אליך כשהייתי צעיר יותר הייתי שר לך תמיד "לסבא שלי יש סולם …. מגיע עד לשמים " ואת הייתה מצטרף אלי ושר איתי תמיד. עכשיו סבאלה הסולם הזה לקח אותך השמימה ונותר לי רק להתגעגע.
אבל רציתי שתדע סבאלה שאצלי תמיד יהדהדו קווים לדמותך. תמשיך תמיד בקרבי. דרכיך, הליכותיך ועקרונות חייך ינצרו אצלי, ויחיו הם חיי נצח. אשאף תמיד לנצור את האהבה הבלתי מתפשרת לזולת,את השלווה והרוגע. את הנינוחות.
אשאף להיות חופשי, חופשי תמיד, ולהינות מכל רגע.
אוהב אותך תמיד סבאלה. עזרא
