(01/09/1913 – 30/11/1984)
שלמה נולד בעיירה אוליקה בפלך ווהלין שבפולין, להוריו שרה וזאב, למשפחה בה היו ארבעה בנים ושתי בנות.
שלמה, אחיו ושתי אחיותיו עלו ארצה לפני המלחמה וחיו כולם בקיבוצים.
אבי המשפחה עסק בסחר במוצרי עור, כגון מגפיים שנמכרו לאיכרי הסביבה, ופרנס את משפחתו ברווחה.
בעיירת הולדתו היתה פעילות ציונית ענפה ובה פעל בית ספר "תרבות" שהקנה את השפה העברית. תנועות הנוער החלוציות השונות שפעלו בעיירה, הכשירו את חניכיהן לקראת החיים בארץ.
שלמה למד בבי"ס "תרבות ובמקביל ללימודיו, השתייך לסניף "החלוץ הצעיר" בו התמסר במרוצת הזמן בכל מרצו לפעילות ארגונית והדרכתית.
בשנת 1933 יצא שלמה להכשרה בקובל, בה עבד במגוון רחב של עבודות. כעבור שנה יצא לסמינר ארצי תנועתי ביוזפוב, בהשתתפות מיטב שליחי הארץ ושם העשיר את מטענו הרוחני. בשובו מהסמינר, מילא תפקידים מרכזיים, במשך 4 שנים תוך המתנה לעלייה ארצה.
במאי 1938 עלה שלמה ארצה בספינת מעפילים במסגרת העליה הבלתי ליגאלית.
עם הגיעו לאלונים השתלב בעבודות חוץ שונות.
בשנת 1941 נישא לחוה והקים את הקן המשפחתי. לזוג נולדו דני שרהלה וזאבי ז"ל.
בשנת 1946 נשלח כשליח למחנות העקורים לעזרה לניצולי השואה. במסגרת פעילותו, היה בין המארגנים שליוו את האוניה "יציאת אירופה", בדרך התלאות שעברו עליה.
עם שובו התמנה לתפקידים מרכזיים, בהם ריכוז עבודה וגזברות, במפעל הבניה ובאיגוד התעשיה הקיבוצית .
עד יומו האחרון עבד בהנהלת החשבונות באלונים.
עם שלמה לאורך כל הדרך…
את שלמה הכרנו בעיר אולם שבגרמניה, אליה הגיע כשליח התנועה הקיבוצית, לקיבוצים בהם שהו פליטי השואה, לפני עלייתם ארצה.
שלמה ליווה אותנו בעת שהותנו בקיבוץ "דרור". מאד התרגשנו לראות שליח מהארץ. שלמה בצניעותו ובהתנהגותו, שימש דוגמא ומופת. הוא הקדיש את כל זמנו ומרצו לשיחות ולסיפורים על הארץ בכלל ועל הקיבוץ ואלונים, בפרט.
מטרתו ושאיפתו – לשכנע רבים לעלות ארצה, לקיבוץ, ואותנו אישית לאלונים.
זוכרים אנו סדר פסח ראשון על אדמת גרמניה, אחרי כ-7 שנים בהן לא ידענו חג.
יחד עם שלמה ערכנו את הסדר, כל חברי קיבוץ דרור בעיר, באולם. ההתרגשות והשמחה היו ללא גבול.
שלמה לא עזב אותנו לאורך כל הדרך. יחד אתנו עלה על אניית המעפילים הגדולה "יציאת אירופה" תז"ז – "אקסודוס". כמאה ק"מ מחיפה התקיף אותנו חיל הים הביטי ומטוסים חגו מעלינו, בדרישה לחזור לגולה. התנגדנו התנגדות חזקה לבריטים באמצעים שהיו בידינו, כגון קופסאות שימורים ושמן רותח. שלמה היה בין הפעילים ביותר בהתנגדות ולאחר הקרב, כשהאנגלים "כבשו" את האניה, שלמה ירד מן הסיפון כולו ספוג שמן ומצב רוחו ירוד. געגועיו למשפחתו, לחוה ולדני הקטן, היו גדולים ועל אף הקרבה לבית לא ניתן לו לראותם. גם הקורבנות שהיו לנו בקרב העציבו אותו עד מאד…
… עם עלייתנו ארצה, בא שלמה לבית העולים שבקריות והביא אותנו לאלונים. שלמה נשאר ידיד קרוב. אברהם והינדה ליכטמן
סבא
הציפורנים שמונחות על הקבר הרענן
מלוחות הן –
ושזורות בזרי הדמעות
שעדיין נותרו על פנינו,
מהאדם שאבדנו
ו…הדמע שורף,
והלב מסרב להאמין.
הכל במין רגע כזה
אותו רגע ארור –
שלעולם לא נשכח.
ו…סבא, שכה מהר נלקח
ו… איננו עוד אתנו
והלב מסרב להאמין.
והעיניים שפשוט לא יכולות לעמוד בפיתוי
ועוד איזה פיתוי
שמוחק כל שמחה
שמכה באהבה
והלב מסרב להאמין.
והעיניים שממשיכות לדמוע
והכאב שצורב עמוק עמוק
לא יוכיחו ולא ישכיחו
כמה אהבנו וכבדנו את סבא.
והלב מסרב להאמין.
הנכדה מאיה
