(27/01/1918 – 29/12/1998)
שמוליק נולד בורשה להוריו משה בנימין וצירלה.
כילד למד שמוליק בבית הספר היהודי בוורשה. הלימודים התנהלו בפולנית.
בשנות נעוריו הצטרף שמוליק לתנועת נוער לומד "מסדה" שהיתה מסונפת לתנועה הרוויזיוניסטית.
עם סיום לימודיו בהיותו כבן 17, החל לשמוליק לעבוד כצורף, עבודה אותה עשה עד פרוץ מלחמת העולם השניה.
במסגרת תנועת הנוער הבית"רית עברו חניכי התנועה אימונים טרום צבאיים בהדרכה בלתי רשמית של קצינים פולניים, אשר כללו תרגילי סדר והכרת נשק קל.
בספטמבר 1939 עם פרוץ מלחמת העולם השניה, גויס שמואל לצבא הפולני.
מחוסר זמן להתארגנות שוחררו כל המגויסים הטריים ושמוליק מצא מחסה אצל קרובי משפחה בעיירה פודהייצה שהיתה בשטח שתחת הכיבוש הרוסי.
הוא נאסר על ידי הרוסים בטענה שהסתנן לשטח הרוסי, אלמנט בלתי רצוי, ומרגל.
אחרי חודש מאסר וחקירות, הועבר שמוליק למחנה עבודה ביערות באזור גורקי שבצפון רוסיה, בו עבד בחטיבת עצים כל החורף. הוא נשפט ונדון לשמונה שנות מאסר עם עבודת פרך במחנות עבודה.
מששוחרר בעקבות הסכם סטאלין שיקורסקי, היו בפניו שתי אפשרויות: להשאר במחנות כאזרח פולני חופשי ולעבוד עבור המאמץ המלחמתי או להתגייס לצבא הפולני המתארגן במרכז אורל.
שמוליק בחר להתגייס לצבא והשתייך ליחידה בה היו החיילים יהודים והמפקד פולני. הוא נשלח עם יחידתו לארץ, ובהזדמנות הראשונה שהיתה לו טרם נשלחה היחידה לאיטליה, ערק ממנה שמוליק.
לאלונים הגיע שמוליק ב-24.1.1944 ונכנס אחרי תקופה קצרה למספוא שסיפק מזון לענף הרפת. עם סגירת הענף עבר שמוליק לעבוד בעצי פרי, ענף בו התמיד במשך 22 שנים.
עם נישואיו ללאה, אמא לשתי בנות צעירות ולידת בנם המשותף בני, הפכה המשפחה לבית חם לילדיהם ול"מאומצים" רבים.
