(04/10/1919 – 15/12/2000)
צי'בי נולד בפרוור של העיר דורטמונד שבמערב גרמניה כבן שני למשפחת סוחר אמיד.
אמו נפטרה לאחר לידתו ואביו נישא שוב לאשה שגידלה את צ'יבי כאילו היה בנה.
בבית השליט האב חינוך פרוסי בו גם המכות היו חלק משגרת יומם של הילדים.
על אף זאת היה צ'יבי קשור לאביו וראה בו כמי שחינך אותו לעצמאות.
בילדותו איבד צ'יבי גם את אמו החורגת, שנפטרה ממחלתה.
אביו הועיד אותו להצטרף לעסקיו ולנהלם. אך עם עליית היטלר לשלטון עת היה צ'יבי בן 13, הבין האב את הסכנות הצפויות לבניו והחל להכינם לעליה לפלסטינה, תוך שהוא שולח אותם ללמוד מקצוע מעשי. צ'יבי נשלח לבית ספר יהודי לגננות בהנובר בתנאי פנימייה.
בפנימייה ספג צ'יבי קצת יהדות שלא היתה מוכרת לו כלל מהבית המתבולל והחילוני.
משהכין את הסרטיפיקטים, קרא לו אביו לחזור לביתו וסיפר לו שאת לימודיו ימשיך בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל".
אביו התלווה אליו לנסיעתו ברכבת עד גבול גרמניה איטליה ומשם המשיך צ'יבי בן ה-14 לטריאסט, ממנה הפליגו ספינות לארץ ישראל.
צ'יבי הגיע לנמל חיפה והתקבל על ידי בני משפחה שחיכו לו.
עם בואו לארץ, קרע את דרכונו הגרמני, מתוך שנאה לגרמנים שהפרידו בינו לבין אביו.
שהייתו במקווה ישראל עם בני נוער ישראליים, סייעה ללימוד השפה העברית במהירות רבה.
במקווה ישראל הצטרף לנוער העובד והלומד ויצא להכשרה בבית אלפא. בהמשך הצטרף עם חברי קבוצתו לקבוצת אלונים שעלתה לקרקע בקוסקוס טבעון.
אביו בא לבקרו ב-1939, ומשחזר לגרמניה לחסל את עסקיו לקראת עליה לארץ, נתפס על ידי הגרמנים ונשלח לטריזינשטט, שם מצא את מותו.
בתקופה המאורעות השתתף בפעולות ההגנה והצטרף לנוטרים.
עם הקמת צה"ל, התגייס צ'יבי לשורותיו והשתחרר עם תום קרבות מלחמת השחרור, כדי להקים משפחה עם הדסה.
לצ'יבי והדסה נולדו יובל ודרור.
אחרי מות הדסה בנסיבות טרגיות, רצה צ'יבי לשקם את משפחתו לטובתו ולטובת ילדיו. צ'יבי התקשר עם רגינה שבאה לחיות באלונים עם שלושת ילדיה.
צ'יבי ורגינה הקימו משפחה נפלאה, חמה ואוהבת לכל ילדיהם.
במשך שנים ליווה צ'יבי את רגינה במחלתה, תמך ועזר ככל יכולתו.
במשך השנים עבד צ'יבי בענפים שונים בהתאם לצרכי הקיבוץ. היה פעיל בהכנת טכס הזכרון לחללי ההגנה וצה"ל.
צ'יבי ניחן בחוש הומור ואף בימי מחלתו בעת ששהה בבית הדורות, נהנה להתבדח, אולי כדי להשכיח את סבלו.
