(10/12/1924 – 28/06/2015)
עדנה נולדה לפני 91 שנה, בעיירה וילייקה שבפולין, בת זקונים לאברהם ואלקה נורמן ואחות לחמישה אחים ואחיות.
אמה נפטרה עליה בעודה ילדה. אביה שימש כמנהל חשבונות בבנק.
עדנה למדה בבי"ס עברי עד גיל 14. לימודיה נקטעו בפרוץ מלחמת העולם.
עם התקדמות הגרמנים לתוך פולין, עמדה רכבת אחרונה בתחנה ליציאה לרוסיה.
אביה אסף את משפחתו ועלה על הרכבת. רב העיירה דיבר על ליבו: "אברהם כיצד אתה עוזב בית גדול וחדש שאך בנית"?
ענה לו אביה: "לא חשוב הבית העיקר לא להפגש עם הנאצים".
בפורים אותה שנה שרפו הנאצים את כל יהודי העיירה בתוך בית הכנסת.
המשפחה הרחיקה לערבות סיביר לקולחוז נידח. שם בבקתה בת חדר אחד ורצפת אדמה לרגליהם, עברה המשפחה את המלחמה, 8 נפשות יחדיו עם קצבת מזון של 300 גרם לחם ליום .
בתום המלחמה, חוזרת המשפחה לפולין. ביתם החדש נשרף והפך לאפר וכך, עדנה מצטרפת לקיבוץ הכשרה. שם פוגשת את בעלה לעתיד אריה.
בהמשך הם מלווים כמדריכים קבוצת ילדים ניצולי שואה לצרפת. שם הם פוגשים את פנינה שיימן ויעקב מוסק חברי אלונים ז"ל וכך הם מגיעים לקיבוץ.
4 ילדים נולדו לעדנה ואריה: אברהם, ישראל- ז"ל, עמיחי וירון.
מרבית שנותיה באלונים עדנה עבדה בחינוך כמטפלת בילדים בכל הגילים.
לאחר מכן עבדה שנים אחדות כמבשלת דיאטה למבוגרי הקיבוץ.
במחלקת כלי הבית באלגת עבדה עד לגיל הפנסיה.
עבודות רקמה יפות יצאו תחת ידיה בבית התעסוקה למבוגרים.
עקב נפילה ופציעה מתמשכת, נזקקה לעזרת מטפלת בעשרת שנותיה האחרונות.
בביתה, המשיכה עדנה לקרוא את העתון היומי ולכתוב יומן אישי. מעורה היטב בפוליטיקה.
בידי המשפחה מכתב תודה מהרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, בו הוא מודה לה על מכתב תמיכה אשר שלחה לו.
יותר מכל אהבה לשיר, בין אם לבד או עם המטפלת או בקרב המשפחה.
גם בבית החולים בימיה האחרונים, המשיכה לשיר בקול אשר כמעט ולא נשמע.
