(09/07/1924 – 09/11/1993)
חנה נולדה ב-9.7.1924 להוריה גרטה ויוסף בהנובר שבגרמניה. אמה נפטרה בלידתה ואביה שעסק במסחר נפטר בהיותה בת חמש.
חנה הוכנסה לבית יתומים פרטי. בהיותה כבת שמונה, עם עליית היטלר לשלטון, ובין שאר האיסורים שנגזרו על היהודים בעירה, גם נאסר על ילדים יהודים ללמוד בחברת נוצרים וחנה עברה ללמוד בבית ספר יהודי.
אחרי ליל הבדולח שארע בנובמבר 1938 בהיותה בת 14 החליטו סבה וסבתה לשלוח אותה בעקבות רינה אחותה לארץ. היא הצטרפה לקבוצת ילדים שנסעו ללא הוריהם להולנד, להכשרה של תנועת "הבונים".
ב-1940 נכנסו הגרמנים להולנד וילדי הקבוצה נשלחו למחנה וסטרברוק, שהיה מחנה מעבר לקראת שילוח לאוושויץ. חנה שהתה במחנה שנתיים בהן הוכרחה לעבוד קשה תחת עינם של משגיחים הולנדים בעבודות אותן בצעו קודם הגברים שגוייסו.
מבין השוהים במחנה, נשלח בכל שבוע משלוח של יהודים נוספים להשמדה באוושויץ ועל הנערים הוטל ללוותם על מטלטליהם לתחנת הרכבת הקרובה. בכל שבוע פגשו מחדש מראות קורעי לב של מי שנדונו להשלח.
בינואר 1944 נשלחה חנה למחנה ברגן בלזן טרם היותו מחנה השמדה, והיא נאלצה לעבוד שעות רבות בתנאים קשים, במטבח המחנה.
באחד הימים בשעת המפקד היומי, הוקראו שמות כ-200 אנשים שנבחרו על ידי הגרמנים להשלח לפלסטינה על מנת להיות מוחלפים תמורת גרמנים שחיו אז בארץ.
אחרי זמן, עם נחיתת בנות הברית בצרפת, הוחזרו האנשים למחנה הקודם ועלייתם בוטלה לעת עתה.
הצלב האדום שהסדיר את החילופין דאג לכל אחד מהאנשים למכתב בו היו רשומים פרטים אישיים שלא כללו את תאריך הלידה וכך הוכנסו לקבוצה גם כמה נערות צעירות וחנה ביניהן.
ב-30 ליוני יצאו חברי הקבוצה את שערי המחנה. אחרי הליכה של כמה שעות, הגיעו לתחנת הרכבת בעיירה הקרובה. בתום עשרה ימי נסיעה ברכבת דרך אירופה המופצצת הגיעו חברי הקבוצה לתורכיה, שם ניתן להם לראשונה להסיר את הטלאי הצהוב "זאת היתה הרגשת חופש ראשונית" כפי שמתארת זאת חנה.
החילופים בוצעו בקושטא בה עלו על רכבת שנסעה מתורכיה דרך סוריה ולבנון לראש הנקרה. עם הגיעם ביולי 1944 נשלחו העולים למחנה עתלית מחשש למחלות מדבקות.
חנה שוחררה מהמחנה כעבור מספר ימים, ממנו נסעה לפגוש את רינה אחותה בקיבוץ רביבים.
רק עם הגיעה לארץ התברר לה גורלם של יהודי אירופה והיא הבינה את גודל הנס שנעשה לה.
אחרי שנתיים ברביבים הצטרפה חנה לחברי ההכשרה מהולנד שהיו בין מייסדי גלעד.
בשנת 1947 הגיעה לארץ סבתה, מניצולי טרזינשטט ונקלטה ברביבים. כאשר עברה רינה לאלונים יחד עם הסבתא, באה חנה לבקרה ולעזור בטיפול בה. פה הכירה את אורי. לזוג נולדו ילדיהם יעל, חגי ונורית
מרבית שנותיה באלונים עבדה חנה בטיפול בחברים חולים בבתיהם (לפני הקמת ההחלמה), כשהיא עוברת מדירה לדירה בגשם ובחמסין, עוזרת וסועדת, עם נושא אוכל קטן אך כבד בידה.
