(01/01/1929 – 11/03/2017)
שמחה נולד בעיירה סווין שברומניה, להוריו בתיה וישראל צ'אושו. תאריך הולדתו המדויק אינו ידוע, עקב אובדן המסמכים במהלך מלחמת העולם השנייה, אך נראה שנולד בחורף של שנת 1929. לשמחה היו שלושה אחים ואחות – בוגרים ממנו. אביו היה חקלאי, שגידל ירקות ואמו עקרת בית. בבית דיברו יידיש. ככל אחיו, למד שמחה ב"חידר" מגיל ארבע ועד גיל שבע ואחר כך המשיך לבית הספר היהודי, בו למדו במשך היום בשפה הרומנית ומהצהריים למדו שעתיים עברית. בהיותו כבן עשר, עלתה לשלטון ברומניה מפלגה פשיסטית, בראשות קוז'ה, ובית הספר נסגר, כחלק מההתנכלות ליהודים. בשנת 1941, האב ואחיו הגדולים של שמחה נלקחו למחנה עבודה, ואילו שמחה, עם אימו ואחותו, נשארו בבית לזמן קצר עד שגורשו, גם הם, למחנה באוקראינה. למזלם, גם האב והאחים הועברו לאותה סביבה והמשפחה הצליחה להתאחד למשך כארבע שנים. עקב התנאים הקשים, פרצה במחנה מגיפת טיפוס ואימו של שמחה נפטרה כתוצאה ממנה.
שמחה ברח מהמחנה והצליח לשרוד, כנגד כל הסיכויים, כשהוא מתחזה לילד אוקראיני המוכר את מרכולתו בשווקים. הוא אף הצליח להעביר, דרך הגדר, מזון לבני משפחתו שנשארו במחנה ובמשך כשנתיים שימש כמפרנס העיקרי של משפחתו. כאשר נודע לו כי עומדים להעביר את אנשי המחנה, הוא התגנב לתוך המחנה והצטרף אל בני משפחתו. הם צעדו אל המחנה החדש לאורך כ-200 ק"מ. כל מי שכשלו בדרך נורו למוות לעיניהם.
בהגיעם למחנה, נשלחו שמחה ואביו לעבודת פרך במכרות כבול. ביחד עם עוד אסירים, הם החליטו לברוח משם אך נתפסו ונשלחו למעצר. כולם נשפטו ונדונו למוות. רק שמחה, עקב גילו הצעיר, שוחרר. אביו ויתר שותפיהם לבריחה נרצחו במקום. מעתה נדד שמחה בכפרים, תוך שהוא מנסה לשמור על קשר עם אחיו.
בשנת 1944, עת התירו ליהודים לחזור לעיירותיהם, נפגשו חמשת האחים בכפר הולדתם וגילו כי ביתם, ככל בתי היהודים, נתפס על-ידי הגויים. הג'וינט היהודי ריכז את היהודים בבתי הכנסת ודאג להם לביגוד ולמזון. שמחה הצטרף לתנועת הנוער "בורוכוב" ולאחר שסבל שם מרעב ומקור, עבר לצבא האדום ושימש כמתורגמן בין הרוסים לשבויים הגרמניים. כעבור כשנה הגיעה אליו שמועה כי ניתן להגיע לארץ ישראל דרך איטליה ושמחה מיהר לשים פעמיו לשם. יחד עם שניים מרעיו יצאו לדרך ללא מלווה, ללא מפה וללא ידיעת השפה. למזלם הם פגשו, בבודפשט בירת הונגריה, באנשי "הבריחה". בעזרתם עברו לאוסטריה, גרמניה, חזרה לאוסטריה ואז – לאיטליה. באיטליה שהה שמחה שנה ואחר כך הגיע, בגיל 20, לאלונים. כל אחיו נשארו ברומניה ובשנת 1962 עלו ארצה אח ואחות.
עם הגיעו לאלונים, בחורף 1948, לאחר שהות קצרה במחנה המעצר בקפריסין – עבד שמחה כשנה בביניין, שירת כשנתיים בצבא ואחר כך הצטרף לפלחה. בפלחה עבד כעשרים שנה, מתוכן שימש למעלה מעשר שנים כמרכז הענף.
במהלך השנים הגיעו לאלונים חברות הנוער. בחברת הנוער ה' פגש שמחה את אהבת חייו – בלה. עימה הקים משפחה לתפארת ונולדו להם: שאולי, נאוה, אורלי ועינת. שמחה ראה הרבה נחת עם הילדים והנכדים ובנה להם מקום בביתו, אליו יכלו להגיע בכל עת שחפצו בכך.
תקצר היריעה ואין מילים שתוכלנה לתאר את פועלו העשיר והמגוון של שמחה באלונים. עד לפני שנים בודדות בלבד, שמחה עוד עבד ללא לאות והקים ותיחזק, במו ידיו, מספר מפעלי חיים:
הוא תיחזק במשך שנים את בתי הילדים ואת החצרות שלהם, לשמחתן המרובה של הגננות והמטפלות. הוא הקים את גן המשחקים ("גן שמחה") שהיה מוקד לגאווה אלונימית ייחודית. הוא הקים את מוזיאון הנשק ואת המוזיאון לשימור מורשת אלונים, תוך שהוא אוסף, מתקן ומתחזק כל אביזר שהגיע לידיו. הוא שיפץ והעמיד כלים חקלאיים בכל רחבי הקיבוץ, תוך שהקדיש את טרקטור השרשראות הצהוב לזכרו של עוזי פיין – יקיר ליבו.
מוקדם יותר הוא עבד בגן הירק, במוסך ובמסגריה, התקין ומילא גז, היה אחראי לתחזוקת המקלטים, היה אחראי למערכת כיבוי האש, היה הרב"ש והתנדב ב"מתמיד"…. ואפילו היה חבר מזכירות.
שמחה, לא רבים יכולים לזקוף לזכותם כל כך הרבה עשייה, כל כך מגוונת ורבת משמעות לכל הסובבים ואילו אתה עשית זאת בחריצות אין סופית, במסירות ומתוך תחושת שליחות אמיתית.
אנחנו נפרדים היום מאיש יקר ורב פעלים ומאחלים לך שאולי סוף כל סוף תצליח לנוח.
תהי נשמתך צרורה בצרור החיים.
אבא
איך מתחילים לספר עליך? ממה מתחילים? בזמן כזה זכרונות צפים ועולים.
איזה אבא טוב היית? כשהיית בא להשכיב אותנו לישון ומספר סיפורים שכבר זכרת או כאלו שהמצאת על המקום וכל הילדים בחדר הקשיבו להם.
כששיחקת איתנו בשדות החיטה מחבואים, כשקפצנו מגג האסם על ערמת החיטה, או כשנסענו איתך בקטפת. כשאכלנו אבטיח כמו חזירים והתפוצצנו מצחוק. אף פעם לא הרמת קול עלינו, אף פעם לא כעסת.
כשנסענו איתך בטרקטור המקרטע של החצרנות כל פעם שהעברת אותנו לדירה חדשה או סתם סיבוב עם הנכדים שבאו לבקר כשכל עשן האגזוז עף על פנינו. כמה גאים היינו בך, כמה ערכים החדרת בנו, וכמה אמונה בטוב שלחיים יש להציע.
היו לך הרבה תפקידים בקיבוץ, רכז הפלחה, אחראי על הבריכה, רב"ש, חצרן בתי ילדים, נהג אמבולנס, נהג משאית כיבוי, אספן בלתי נלאה של נוסטלגיה ונשקים ועוד ועוד.
אבא שתמיד מלא שמחה והומור ממש כמו שמך, אופטימי ותמיד רואה את הצדדים החיוביים שבכל דבר.
כל יום מבחינתך היה יום גדוש ומלא שבו יש לקום, לצעוד, לפעול, להפגש עם חברים, לעשות, ליצור. כל יום מיצית עד תומו בעשייה ויצירה.
המצאת את המיחזור עוד לפני שהפך פופולרי כל כך והקמת גן משחקים לתפארת אליו הגיעו אנשים מכל האיזור.
בשנים האחרונות, כשהקיבוץ התחיל להשתנות והקביעות התחילה להיסדק, ראינו איך דברים מתחילים להתערער גם אצלך. פתאום נוכחנו שגם אנשים חזקים ואיתנים כמוך יכולים להישבר. גילינו את הצד הרגיש שבך, נחשפנו לחשש הקיומי שלך שהתעצם עם הזקנה שהגיעה וליווינו אותך בתסכולך כשהתחלת לחוש שזיכרונך בוגד בך.
במקביל הגיעה גם מחלת הסרטן הארורה שכרסמה בך ושברה אותך פיזית ונפשית.
לכל אורך הזמן הזה אמא טיפלה בך בכל דקה ועם כל הלב ועשתה את כל המאמצים שתישאר עד יומך האחרון בביתך מוקף במשפחה תומכת ובטיפול מסור שלה. ואנחנו הילדים היינו שם כדי לעזור ולתמוך בכל פעם שהיה צורך. פתאום עלו זיכרונות שלא סיפרת עליהם בעבר, פתאום העבר נהיה הדבר שהציף אותך עד שלא זכרת יותר את ההווה.
אבא יקר שלנו, האבא הכי טוב בעולם, כל כך הרבה דברים ננצור בלבנו,
מלאת את עולמנו עם סיפורים להוריש לילדינו ולנכדינו. נתגעגע אליך בכל יום, תודה על כל מה שהיית בשבילנו הבעל, האבא והסבא הנפלא שהיית. נוח על משכבך בשלום. ילדיך האוהבים
זיכרון אחד אותו סיפרת כבר לפני שנים: אתה ואביך ועוד קבוצת יהודים ברחתם מהגרמנים. כשנתפסתם הכריחו אתכם לכרות לעצמכם בור. כשביקשת רחמים על חייך, חייל אחד נעתר לתחנוניך והרשה לך לברוח. עוד הספקת לראות את אביך נופל לבור וצועק "שמע ישראל". ממש בגיל 85 סיפרת איך בזמן הצעידה לבור הכריחו אתכם לשיר. בחרתם לשיר את השיר ביידיש "על הדרך עץ עומד". ואנחנו תהינו בלבנו כמה פעמים שמעת את השיר הזה וליבך התהפך והתרסק והתרגש ואף אחד לא ידע.
הספד של ינון
אני ברכבת לכיוון צפון, אני בדרך להלוויה שלך. אני כותב הספד לך סבא, סבא מסוג אחר, אדם עם סיפור, סיפור ואדם. על רוב האנשים העולם משאיר חותם, ישנם כמה אנשים שמשאירים חותם על העולם. ואתה, סבא, היית אחד מאלו. סיפור חייך, שמתחיל לו בעמקי רומניה ונגמר בקיבוץ אלונים שבעמק יזרעאל, הוא סיפור מרתק, מלא בהכל – סיפור שלא שומעים בכל יום.
סיפור שיסופר ויוזכר. אני זכיתי לשמוע ולהכיר את הסיפור בתור סבא שלי, איש של יצירה ועשייה של צחוק (הנה תכננת את מותך לחג הכי שמח) איש של אופטימיות תמידית. איש של שמחה, שמחה.
למדתי ולקחתי רבות ממך במודע ולא במודע. יש בי הרבה דברים ממך. את סיפור השרדותך המדהים, מידם של הנאצים, למדנו והכרנו ואתה ניצחת בגדול: הקמת בית בארץ ישראל, משפחה. ברחבי קיבוצך פיזרת את יצירותיך. אין אדם שמכיר את קיבוץ אלונים ולא מכיר את שמחה ישראלי.
בשנים האחרונות בגד בך גופך. בגד בך, סבא החזק והלא מנוצח שלי, נפרד מחוזקו לאט לאט אך רוח השטות והאופטימיות נשארו בך עד יומך האחרון. סבא, נוח על משכבך בשלום אני מבטיח שאנו נזכור, נזכור ונמשיך לספר את הסיפור. ינון
סבא, גם אותך אסף המוות אליו, לאחר ימים ארוכים של מאבק בינו לבין החיים.
ובעודך נושם את נשימותיך האחרונות סבא, איחלתי לך הצלחה במסע. מה עוד יכולתי לאחל לך באותו הרגע, שהגעת לקצך? חשבתי לעצמי, אולי המוות הוא רק טיול? אולי החושך רק עוטף את האדם? אולי האדם רק הופך לאדמה? אבל, מי יודע לאן אתה סבא ממשיך מכאן? יותר קשה למי שנשאר כאן. לנו נשארו רק זיכרונות ממך. כוס יין אדום בכל ערב, וויסקי משובח בתוך ארון מעץ, אגוזים מפוצחים בתוך קופסא, שירים ביידיש. כזה היית סבא שלי, איש צנוע, איש עבודה, הולך בשדות ובפרדסים לפני זריחת השמש. את רוב זמנך העברת בבית המלאכה ורק לקראת ערב חזרת הביתה עם ידיים שחורות ומחוספסות מעבודה. לא רצית מעולם דבר רק להמשיך בעיסוקיך שהיו כל עולמך. לפעמים אני עדין נזכרת בצחוק שלך בערבי החג, בימי הולדת, לפתע לידך נראו הצרות בחיים כל כך קטנות ולא חשובות. מעולם לא חשבתי שתיחלש אל מול הזמן, אל מול הזקנה. סבא שלי תמיד היה חזק.
סבא שלנו, אנחנו נפרדים ממך בפעם אחרונה. אנו אומרים שלום לגיבור שלנו ששרד בתקופה כה אפלה של האנושות ובכל זאת הגיע לישראל והקים משפחה. אנו אומרים שלום לאדם שלימד אותנו צניעות מהי ומהו ערך העבודה וכמה שהיא חשובה לשפיותו של האדם. אנו אומרים שלום לאדם שהיה חזק כמו שור ועקשן כמו פרד, שאיננו נכנע אל מול הקושי והכאב גם לקראת סוף חייו. אנו אומרים שלום לאדם שנשא אותנו על כתפיו בתור ילדים, השתתף במסיבות יום ההולדת שלנו וליווה אותנו לביתם של אימא ואבא כדי שלא נלך לבד בחושך. אנו אומרים ממך שלום ומוסרים אותך לשלוות עולמים, למנוחה.
אוהבים אותך סבא שלנו יקר: ינון, קרין, צוף, יוני, תם, אלון, אורן, שלו, עומר ומעיין.
