(19/03/1951 – 08/03/2020)
מירה, נולדה ב-י"א אדר ב' תשי"א, ה-19.3.1951, כבת בכורה להוריה, סימה ועקיבא שפר זכרם לברכה. שני ההורים היו ניצולי שואה, דבר שהשפיע עמוקות על מהלך חייה. אחריה נולדו דרורית ונמרוד.
מירה גדלה בקבוצת שיקמה (המחזור העשירי של בני אלונים) וכבר בילדותה בלטה כמנהיגה טבעית, והייתה אחת ממובילות הכיתה.
לאחר השירות הצבאי, נישאה לאורי ויחד הקימו משפחה באלונים ונולדו הילדים איילת, אודי, אילן ועמית.
מירה יצאה ללמוד עבודה סוציאלית כשכבר הייתה אמא לשלושה ילדים ועם סיום הלימודים החלה לעבוד במקצוע זה. במסגרת עבודתה, נתקלה בצורך במשפחות אומנה, ובלי היסוס, היא ואורי הפכו למשפחת האומנה של אורלי. אורלי גדלה במשפחה כאחת הילדים ועד היום הקשר נשאר הדוק ואיתן.
במפגש של בני הכיתה, לרגל 50 שנה מעת סיום בית הספר, העידה על עצמה שהיא, כנראה, היפראקטיבית לאור התחומים הרבים בהם עסקה. עם סיום עבודתה כעובדת סוציאלית במועצה האיזורית, היא הקימה באלונים את התפקיד של משאבי אנוש ועסקה בו מספר שנים. לאחר מכן הייתה מזכירת הקיבוץ ועם סיום התפקיד עבדה בטירת צבי כמנהלת משאבי אנוש, אחר כך עבדה במענית כמנהלת בית האבות ובהמשך שימשה כמנהלת הבתים הטיפוליים בכפר תקווה. בעבודתה זו אף הקימה בית טיפולי חדש לו בחרה לקרוא "מרכז כלניות". בתפקיד זה החזיקה עד פרוץ מחלת הסרטן.
מירה הייתה ממארגני כנס המחזורים וימים אחדים לפני הכנס אושפזה ואז התגלה הסרטן הארור כשהוא כבר מפושט מאוד. מירה לא הרימה ידיים ונאבקה במחלה במלוא עוזה. לרגע נראה היה כי היא מצליחה לנצח אותה …
בשעות הפנאי שלה הייתה מירה אישה עסוקה מאוד:
היא קיימה קבוצות של התכוננות למוות, התנדבה ב"ניגון הלב", ארגנה שיעורי שחייה בונת עצמות לנשים בשבתות, התנדבה בשריד, רמת ישי ובטבעון – בעזרה בלימודים לילדים עם קשיים ולמדה "ימימה" – חשיבה הכרתית.
אנו נפרדים היום ממירה, אישה רבת פעלים, רעיה ואם למופת אשר תחסר לנו מאוד בנוף האלונימי.
מירה יקרה, נוחי בשלום על משכבך ותהי נשמתך צרורה בצרור החיים.
אמא,
עוד לא חלפו אפילו יומיים מאז שאת אינך וכבר אני כל כך מתגעגעת.
אתמול רציתי לשתף אותך במשהו, לספר לך משהו שידעתי שישמח אותך, ולא היית.
אמא, מאז שחלית, לפני כשנה וחצי, השתדלת ובהצלחה רבה, לחיות את החיים במלואם. את ואבא יצאתם לפנסיה, טיילתם, ביליתם, התנדבת במספר מקומות במקביל, ולמדת הרבה תחומים חדשים.
בין השאר פיתחת את הנושא של ליווי רוחני והתמודדות עם המוות, הקמת והנחית קבוצה של אנשים שחוו אובדן של אדם קרוב, וקראת לה : "על החיים ועל המוות- מה שיהיה יהיה".
הספקת אמנם לקיים רק שלושה מפגשים בקבוצה, אך כמו בכל דבר שעשית, הצלחת להותיר את חותמך על מי שהיה לצידך והיית מעוררת השראה.
אמא, את היית אמא וסבתא מופלאה ל-7 הנכדים, תמיד קשובה, תומכת, מייעצת, והכל בדרכך החכמה והרגישה.
אתמול שחר אמרה לי שהיא יודעת שאת בגן עדן ושבטח את כבר חברה של אלוהים.
אמא, תודה על כל מה שהיית בשבילי ובשביל כולנו. תודה על כל החויות המשפחתיות, ועל הרגעים השמחים שזכינו להם איתך ועם אבא. תודה על היותך.
תחסרי לי מאוד ואני כבר נורא מתגעגעת. מבטיחה לשמור על אבא.
איילת
דבר ראשון, אני מאוד מצטער שלא יכולתי להיות איתכם בפרידה מאמא.
העולם קצת השתגע עכשיו אבל אני בטוח שאמא יכולה לראות ולשמוע אותי עכשיו, ולא חשוב איפה אני נמצא.
אני לא חושב שמישהו יכול להתכונן לאובדן של מישהו אהוב, במיוחד אמא.
אפילו כשהיית חולה בסרטן, היה קל לשכוח את זה בזכות הגישה החיובית שלך לגבי החיים ובני אדם בכלל. בזכות הרצון והיכולת לחיות את החיים כמו שרצית במלואם.
אמא, תמיד גרמת לאנשים להימשך לסביבתך בזכות אנרגיה ומילים. השכנים שלי שאני בקושי מכיר ניהיו חברים שלך תוך שבוע, באת לבקר בלי להכיר ולדעת ומצאת חברים לחיים, אפילו באוסטרליה.
אמא, לימדת אותי כ"כ הרבה, תמיד הרגשתי שאני יכול לדבר איתך על כל נושא שבעולם. גרמת לי לראות דברים מנקודות מבט שונות. תמיד העצות שלך נראו לי הכי נכונות שיש, ועל זה תמיד אודה לך.
כשאת ואבא באתם לחגוג איתנו את בר המצווה של שי, היה לנו כזה כיף ביחד, וככה תמיד נזכור אותך! צוחקת, רוקדת וחייה את החיים.
אמא, תמיד היית הדבק שחיבר אותנו, ועכשיו בחסרונך נמשיך להיות המשפחה שאת ואבא יצרתם.
אני בטוח שתיהי גאה בנו מלמעלה.
לכל החברים והמשפחה, תמשיכו לתמוך באבא, הלוואי שהייתי יכול להיות איתכם, מקווה שבקרוב מאד נתראה.
ממוש, אני אוהב אותך,
אני בטוח שאת מסתכלת עלינו מלמעלה, אני מחכה כבר לסימנים ממך שאת איתנו.
אודי
זכרון קצר.
לפני 15 שנה טיילתי עם 3 חברים בדרום אמריקה. השתדלתי להתקשר פעם בשבועיים ולעדכן שהכל בסדר. באחת הפעמים, סיפרתי לך שהשבוע היו לנו הרבה חוויות, התהפכתי עם משאית, ניסו לשדוד אותנו ואיבדתי את הנעליים במהלך טרק של 4 ימים בשלג.
את הקשבת לי ובסוף אמרת איזה כיף שאתם נהנים.
לרגע חשבתי שלא שמעת מה סיפרתי ואז שוב אמרת לי, אני סומכת עליך, אילן, ותמשיך ליהנות.
השיחה הזו ליוותה אותי לאורך כל השנים האלו ובכל צומת בה הייתי, את ליווית אותי והשרית עליי את תחושת הבטחון והאמונה בי.
בשנה וחצי האחרונות, מאז גילו לך את הסרטן, כל זה הלך והתעצם וכולנו קיבלנו מתנה גדולה.
הקשר בינינו היה קרוב מאי פעם, עזרת לי לקבל החלטות אמיצות ולהפוך לאיש משפחה אח וחבר טובים יותר.
אמא,
הדרך שבה בחרת לעבור את השנה וחצי האלו מהווה השראה לכולנו. עשית זאת באומץ בשקט ובהרבה תבונה, תוך כדי שאת מלמדת את כולנו להסתכל למוות בעיניים בלי פחד ולהעריך כל רגע ורגע בחיים.
אני גאה להיות הבן שלך.
את תהיי חסרה לכולנו, תמיד היית מרכז המשפחה, החברה הכי טובה של אבא וסבתא נהדרת ואוהבת עבור הבנות שלי.
אני אוהב אותך וכבר מתגעגע
אילן
החיים נתנו לך סרטן ואת עשית ממנו לימונדה.
את לימדת אותנו להסתכל על הטוב בכל דבר. ולהעריך את הטוב.
אני כ"כ שמח שהספקתי להגיד לך שאני אוהב אותך.
כ"כ רציתי שתיהי בחתונה שלי. אבל אני שמח כ"כ שזכית להכיר את מור שלי.
אמא, קיבלנו איתך שנה וחצי מדהימות במתנה.
קיבלנו אמא חדשה ומשופרת.
אהבת את כולם בלי פחד, וכולם אהבו אותך.
אני אוהב אותך אמא.
עמית
״אוחתי״ קראנו אחת לשנייה, מספר שנים הפריד ביננו בגיל אך בבגרותנו התקרבנו, השנים חלפו,ההורים נפטרו והקירבה התעצמה, לאחרונה אף נראינו והתנהגנו כשתי תאומות…
מי שהכיר את מירה ועקב אחריה ראה בן אדם שמשתנה ובונה עצמו מחדש כל כמה שנים, עובדת סוציאלית, מנהלת קהילה, סייעת שיניים, ובשנים אחרונות מנהלת תחום בכפר תקווה.
לומדת בשקדנות, קוראת ואוהבת ספר, מטיילת, מתעמלת תמיד נראית ספורטיבית, אשה אמא וסבתא חמה, אחות מדהימה…
ביקורתית מצד אחד ומבקרת את הביקורתיים מאידך. חמה ורגישה מצד אחד שקולה ורציונלית מאידך.
בשנים האחרונות דיברנו המון בטלפון בארוחות ערב משותפות או סתם באמצע היום על כוס קפה.
מאז אובחנה מחלת הסרטן אצלה נהייתה כמו מכונה ללא מתג כיבוי, טיולים בארץ טיולים לחו״ל כולל מספר שבועות אצל אודי באוסטרליה הרחוקה כאילו אין מחר אבל עם תכניות לשנים ארוכות.
לא פחדה מהסרטן,הסתכלה לו בעינים ודיברה על ההתמודדות והפחדים ומירהלה כמו מירהלה קבעה את סוף התסריט ולנו לא נותר אלא להצדיע לה.
מירה אחותי אהבנו בלי גבול, כבר מתגעגעת
דרורית
באחת הפך החוזה בינינו לממש. חוזה שנחתם בין אשה לבעלה, בין אם לילדיה ובין אחים לאחותם, חוזה שמבטיח לך ומחייב אותנו, לאפשר לך להיפרד מהחיים בדיוק כפי שחיית אותם.
החוזה, בדמות חתימה משותפת על מסמך שמאפשר לנו לבחור, במקומות בהם תהיי את נטולת יכולת בחירה, נחתם לפני למעלה משנה, כשהיה ברור שמחלת הסרטן מקננת בך ובמצב קשה. הבהרת לנו, בדרכך הישירה והבוטה לעיתים, שאת מצפה שנעשה כל מה שאפשר כדי שפרידתך מהעולם הזה, תכבד את חייך בו. חיים עשירים ומלאי משמעות, חיים שבשנה האחרונה קיבלו עומק ברבדים שהיו חבויים בכל השנים.
אף שילדותנו עברה בעולמות שונים, כל אחד בבית הילדים שלו, השכלנו, שלשתנו, דרורית את ואני, לבנות לנו מערכת משפחתית חמה וקרובה מאד, שהתחזקה והתגבשה לאחר מות עקיבא וסימה'לה, הורינו, לפני שלושים שנה. משפחה שבה לכל אחד מקום משלו ולכולנו יחד, עם המשפחות שבנינו לנו, סביבה בטוחה ומכילה, ושופעת חום ואהבה.
בשנה האחרונה נבנתה בינך ובין אורי קרבה חדשה, רעננה, אינטימיות שכמו חיכתה כל השנים שיפנו לה מקום. בשנה הזו השתנתה, יחד אתך, כל משפחת יערי, וגם אנחנו. השנה האחרונה הביאה איתה, בנוסף ולצד מחלת הסרטן, פתיחות חדשה, כנות וישירות שהיו בך תמיד, אבל נצבעו בצבעים חדשים, הביאה איתה המון השראה, לנו, הקרובים לך כל כך, ולאנשים רבים אחרים שצפו בך מתמודדת עם המחלה ומוליכה אותה ואותך, למקומות אופטימיים ע"פ פסימיים, להבנה שבסוף מתים, אבל בינתיים נכון לחיות, ולידיעה שבכוחנו לנווט את חיינו גם בסוערים שברגעים, עד הסוף ממש.
ברגע, הפך החוזה בין יקיריך לבינך לממש. שני הצדדים מימשו אותו ככתבו וכרוחו.
נוחי בשלום אחות אהובה.
נמרוד
אני עדיין לא מעכלת שאני כאן, בהלוויה שלך.
רק ביום שישי נסענו אליכם ואכלנו ביחד ארוחת שישי, אכלנו מהבולונז הטעים שלך. אני לא מאמינה שאת כבר לא פה איתנו, כי ביום שישי האחרון דיברנו והתחבקנו. את הסבתא הכי טובה שיכולתי לבקש.
בכל פעם שסיפרת לי את הסיפור על היום שנולדתי, איך שנסעת באוטבוס מאלונים עד לאיכילוב והספקת להגיע כבר ב7 בבוקר, סיפרת לי אותו עם חיוך כנה על הפנים שלך ואני פשוט כל כך שמחתי שאת סבתא שלי ושיש לי מישהו כמוך בחיים שלי. היה בינינו קשר כזה מיוחד ואמיתי ואני לא יודעת מה אני אעשה בלעדייך. כל כך הרבה פעמים אמרת לי כמה שאת אוהבת אותי וגאה בי, ואני כל כך מעריכה את זה וגאה בך אפילו יותר.
גם אחרי שגילית שיש לך סרטן, נשארת חזקה כמו שתמיד היית והמשכת לחיות ולעשות מה שאת אוהבת, כל בוקר יצאת להליכה מסביב לקיבוץ, למדת כל כך הרבה דברים חדשים וגם לימדת ונתת השראה לאנשים. הקמת קבוצה באלונים ואפילו העברת הרצאה על ההתמודדות שלך עם המחלה.
היית אדם אוהב ואהוב, תמיד איחלת רק טוב לאנשים ועטפת את מי שקרוב אלייך בחום ואהבה.
היית סבתא מושלמת לכל הנכדים ואני באמת אסירת תודה על זה שהיתה לי סבתא כמוך למשך כמעט 16 שנה. תמיד פינקת, תמכת, אהבת וחיבקת אותנו, וכולנו נתגעגע אלייך כל כך.
היה לך לב רחב, תמיד חלקת את הידע שלך עם אחרים, ותרמת כל כך הרבה.
אני מעריצה אותך על החוזק שלך, ועל ההתנהלות שלך מול המשפחה שלך, שכל כך אוהבת אותך.
אני אוהבת אותך הכי בעולם ואני אוהב אותך לנצח
נעמה
לא חשבתי שכל כך מהר אגיע לסיטואציה הנוראית הזו, הרי את, היית תמיד חזקה וחיזקת את כולם. תמיד עלינו לבית הקברות בימי הזיכרון והיום אני עולה בשבילך.
לא יודעת מה וכיצד לבטא את מילותיי האחרונות לך. אני יודעת שאילו היית כאן, עומדת בפני כולם היית יודעת מה להגיד אל מול כולם ללא הסס.
בחרתי להדגיש את מה שהכי אפיין אותך דרך מילותיו של אביב גפן בשיר יומן מסע:
"והיה כאיש אחד אל תסתובב, …כי זה תמיד יכול להיות מי שידליק לך את הלב.. מירה, קודם כל נתת לי את האפשרות לחיות חיים נורמטיביים מופלאים שרק את יכולת לתת. כשגידלת אותי הארת והדלקת בי את תבונותייך ואת הערכים החשובים לך מכל – נתינה, עזרה לזולת, צניעות ואהבת האדם באשר הוא, שהם בעינייך חשובים מכל הצלחה אחרת בחיים והרי דוגמה לכך מחיי היום יום כשעוד הייתי תלמידה.
לאחר שקראת את הספר "הנזיר שמכר את הפרארי שלו" ביקשת מכל היושבים בארוחת הערב היומית לומר איזה מעשה טוב הוא עשה היום. הבאת אותי למצב שנאלצתי לחפש כל יום לעשות משהו טוב, לכן – חיפשתי את הזקנה עם הסלים, חיפשתי את העיוור בכבישים, חיפשתי את הנכה בכיסא הגלגלים ואת ההומלס בדרכים וכל זאת בכדי שכשנשב בערב תהיה לי תשובה מוכנה מראש וכך יהיה לי מה לספר ולעמוד במשימה שנתת לנו ולעצמך יום יום.
יחד עם זאת הדגשת את הצורך בלמידה מתמדת וחיפוש אחר אתגר אישי.
השיר ממשיך עם המילים "לפרוק את הכאב בשלווה".. לימדת אותי ויש לי עוד מה ללמוד שצריך לדעת גם לכאוב ולדבר על הדברים שפחות טובים זוהרים בחיים, לדעת איך להיחשל מהם, ללמוד מהם ולהמשיך הלאה. כל זאת היה תוך דוגמה אישית, בעבר ובהווה. בימים האחרונים אני מבינה שליום הזה כנראה הכוונת והכנת אותי במהלך החיים שלנו יחד ובפרט בתקופה האחרונה.
מקווה שטוב לך איפה שאת למרות שאני רוצה אותך לידי.
אוהבת אותך תמיד.
אורלי
זכרונות רבים עוברים בראשי.
הילדה היפה שבאה אלינו לחופשות בחולון, המכתב המרגש ששלחת אלי כשהתייתמתי והאצת בי לבוא מהר לאלונים כדי שתוכלי לבלות איתי לפני גיוסך לצבא. ההצעה האצילית שלך לאמץ אותי כילד שלכם לאחר חתונתכם, אכן מסע ארוך ביחד לאורך שנים רבות.
לא הופתעתי מהאופן בו נהגת לאחר גילוי המחלה, רצון הנתינה שלך רק גבר והעסקת את עצמך בכל כך הרבה דברים. בכל מפגש או שיחת טלפון, לא ניתן היה לחוש בצל צילו של ייאוש מצידך. שידרת, עסקים כרגיל. במפגש המסורתי האחרון שלנו בחנוכה, שאלת, מה להכין? ואני עניתי ש"ברור את מרק המינסטרונה המפורסם שלך". את כמובן הכנת וכולנו התענגנו עליו.
תחסרנה לי השיחות איתך, האופטימיות החכמה והחיות שלך. שוחחנו רק ביום חמישי האחרון, שיחה ארוכה על המון נושאים. סיפרת לי בגאווה על הנכדות הנפלאות שלך וכמה שאת נהנית וגאה בהן. סיימנו את השיחה בלהתראות, שכל כך עצוב שלא יקרה.
רוני דגני
הנפש התאומה שלי.
זכיתי בכל הטוב המעניק והמעשיר שהיית את בשבילי
איתך שוחחתי שיחות הגות מעמיקות
איתך טיילתי בארץ ובחו"ל
איתך ראיתי את גדלות הרוח של אדם חולה שדבק בחיים ובכל מה שיש להם להעניק
לצידך חוויתי קשר אינטימי עם בן זוג אהוב
איתך למדתי פרידה כואבת מאדם אהוב
אליך אתגעגע כל עוד אוכל
רבקה ורדי
