וייס מאיר

(05/03/1919 – 09/04/2004)

מאיר נולד להוריו יוסף ושרה וייס בעיירה טורבין אשר במזרח פולין. מאיר, אח בכור לחמש אחיות: חנה, יוכבד, רעיה, גניה ופנינה תבדלנה לחיים ארוכים.

בגיל 3 שנים למד מאיר תורה בחדר ובגיל 7 עבר לבית-ספר פולני, שם למד עד גיל 13. מגיל זה עזר בפרנסת המשפחה ע"י עבודה בנגריה, שם עבדעד שנת 1939, ערב פרוץ מלחמת העולם השניה. עם כניסת הגרמנים לפולין, נמלטה המשפחה לרוסיה. יחד עם אביו יוסף, גוייס לפלוגות עבודה ברוסיה. במהלך שנים אלה. נעלם האב.

עול פרנסת המשפחה נפל על מאיר כבר מגיל 22. מאיר נלקח למחנה עבודה בהרי-אורל, שם פגש את נדיה שוורצמן שהייתה מנהלת חשבונות צעירה ואחראית על חלוקת תלושי המזון.

בשנת 1945 נולד בכורם דוד. בשנת 1946 חזר מאיר עם נדיה ובנם לדושניקי-זדרו

במערב פולין, באותה שנה נולדה טובה, הגדולה מבין 4 הבנות וב-1948 נולדה

פנינה. בשנה זו נדדה המשפחה לעיר קלווצקו על גבול גרמניה. שם נולדו שתי בנות

נוספות, ציפי בשנת 1949 ורעיה ב-1952.

כל אותו שנים עבד מאיר קשה לפרנסת המשפחה ובבית עומסת נדיה את עול גידול

חמשת הילדים הקטנים. בשנים אלה, חיו בשכנות קרובה ליוכבד ומשפחתה.

בסוף 1956 החליטו מאיר ונדיה לעלות לישראל, המשפחה הגיעה לטריאסט

באיטליה, משם במהלך שבוע באניה הגיעו לנמל חיפה בינואר 1957. מאיר

ומשפחתו היו אמורים להגיע לגבעת ברנר, אך לאחר התערבותו של אברהם ליכטמן,

בן-דוד שני של מאיר וחבר אלונים, הופנתה המשפחה לקיבוץ אלונים. באלונים פגש

חברים מעיירתו ואת יוכבד ומשפחתה.

בתחילת דרכו באלונים עבד מאיר בפלחה, במכבסה ובשרברבות. עם הקמת

"אלום", בשנת 1960, עבר מאיר לעבוד במפעל. מאיר, בעל חושים טכניים, מיומן

וחרוץ, קיבל וול עצמו את עבודת היציקה של האלומיניום למוצרי הפרזול. כ-23 שנים

עבד מאיר ב"אלום" בחריצות ובלהט, עקשן, בלתי-מתפשר ושואף ליותר.

באמצע שנות ה-80 סיים מאיר את עבודתו ב"אלום" והוא כבר בן 64, והחל עבודתו

בחדר-האוכל, בנאמנות ובדיוק, באיכפתיות בלתי-רגילה, עד כשבועיים לפני פטירתו.

במשך 51 שנה זכה מאיר לחלוק את חייו עם נדיה ז"ל, אם חמשת ילדיו, שני עולמות

שונים, מאיר האקטיבי, הנמרץ והחזק ונדיה קטנה, שברירית ובעלת חשיבה חדה

ומהירה, יחד בזוגיות שהשתפרה עם התבגרות הילדים ועוד יותר – עם בוא הנכדים

הראשונים. יחד פתחו ביתם והעניקו פינה חמה לכל אורח.

לאחר פטירתה של נדיה, מאיר המשיך לשמור על בית חם ופתוח שריכז את

המשפחה, נולדו נכדים נוספים ומאיר זכה להנות מ-18 נכדים ונכדות. הוא היה גאה

בכל נכד ונכדה ובנוסף לכך נולדו לו גם 6 נינים.

בשנת 1995 ביום הולדתו ה-50 של דוד, לקח מאיר את חמשת ילדיו לטיול שורשים

בפולין. במשך שבועיים וחצי עברה המשפחה חוויה חד-פעמית מגבשת ומקרבת

שעוד שנים רבות יזכרו הילדים, בזכות האבא הנפלא.

מאיר זכה לגדל משפחה גדולה, ענפה ואוהבת שכואבת את מותו.

משפחה גדולה זאת היא הנחמה על לכתו.

יהיה זכרו ברוך.

אבא,

שלום לך ונוח על משכבך בשלום.

היום אני נפרד ממך לנצח ולא כפי שהייתי רגיל, שלאחר נסיעה של שעה וחצי, אני שוב

משוחח אתך בטלפון.

הפעם זאת פרידה סופית, כמו שנהוג לומר: דור הולך ודור בא. לפחות תוכל להתגאות

במשפחה הענפה שגדלת וטפחת לאורך כל חייך.

היית אבא טוב, נאמן ודאגן. הקפדת מאד על אחדות המשפחה ואני מודה לך על כל הטוב

שהיה בך שנתת לי. תמיד כאשר שוחחתי אתך הייתי אומר לך שאני מודה לד שהבאת

אותי לגיל 18 והכנת אותי לחיים ועל כל אלה אני אסיר-תורה לך.

היום אנו מביאים אותך לקבורה ליד אמא. אולי תפגשו שנית ואני אביט בנם בקנאה.

תנוח על משכבך בשלום ואנו נזכור אותך כאבא וסבא הכי הבי טוב שהיה.

בשם משפחת וייס ממשואה.

דוד