גל אשר

(16/06/1921 – 17/02/1978)

אשר נולד להוריו דבורה ואהרון בבודפשט, כבן יחיד למשפחה מתבוללת – רחוק מיהדות, ציונות וארץ ישראל.

ב-1941 והוא בן עשרים גויס בעל כורחו לצבא ההונגרי, שלחם שכם אחד עם הצבא הנאצי, בחזית הרוסית.

בנסיגה הגדולה הצליח לעבור לצבא האדום המשחרר את עירו בודפשט. חיפושיו אחרי הוריו העמידו אותו בפני עובדת רציחתם בידי הנאצים.

בשנת 1946 החל בנדודיו בדרך לארץ. בגרמניה במחנה עקורים הכיר את לאה, ויחד בהליכה רגלית דרך האלפים המושלגים, הבריחו גבולות עד בארי שבדרום איטליה.

הם עלו לארץ על גבי סיפון אניית המעפילים "מולדת" כשלאה כבר בחודש השמיני עם יעקבי בכורם.

משנתפסה האניה בידי הבריטים, הוגלו נוסעיה לקפריסין, שם נולד יעקבי.

הם הגיעו לארץ ואל ידידיהם באלונים, יום לפני החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל, כשבעה חודשים מים הפלגתם.

לאשר ולאה נולדו ילדיהם אהרוני מיכלי ויונתן.

אשר עבד שנים רבות בגן הירק ולאחריהן במטע.

אשר שימש שליח אלונים בפלוגת הקיבוץ המאוחד באילת, טרם הוקמה איילות, כמרכז משק בעין זיוון וכמרכז אולפן באלונים.

ב-1972 נפל בנו אהרוני, במילוי תפקידו. המכה שנחתה על כל בני המשפחה ואשר בתוכם, הביאה אתה גם את מחלתו, ממנה לא החלים אשר.