גורביץ ישראל

(15/07/1913 – 28/10/2017)

ישראל נולד ב-15.7.1913 בעיירה סולי שבפולין להוריו בתיה ואנשל.

במשפחתו היו גם אחותו הניה ואחיו משה חיים וצודיק.

פרנסת המשפחה היתה ממנסרה ותחנת קמח שעלו באש בשריפה בידי איכרי העיירה. הדבר גזר על בני המשפחה עוני מרוד, וחיפושי האב אחר מקורות פרנסה.

בגיל 6 החל את לימודיו בחדר ומשם עבר ללמוד בבית ספר "תרבות".

ישראל, שניחן בתבונת כפיים כבר בילדותו, בנה בסביבתו הדלה מחליקיים להחלקה על הנהר הקפוא בחורף וכן חכות משערות זנב סוס, לדוג אתן בקיץ.

בנעוריו הפסיק ישראל את לימודיו בישיבה והחל לעבוד כצבעי על מנת לעזור בפרנסת המשפחה.

אביו, שהיה ציוני נלהב, דחק בו להצטרף לתנועת נוער חלוצית. בעקבות הצטרפותו לתנועה נשלח לקיבוץ הכשרה בהיותו כבן 23, בה עסק בעיקר בחטיבת עצים.

ב-1939 עלה ישראל ארצה.

ישראל חי בבית אורן, כשפגש בעצרת אחד במאי שהתקיימה בחיפה את פשקה, אותה הכיר עוד מפולין. פשקה, שהיתה חברת אלונים, התנתה את המשך הקשר ביניהם בכך שיעבור לחיות אתה באלונים.

באלונים נולדה לבני הזוג בתם דרורה.

ישראל עבד באלונים בעבודות רבות ומגוונות תוך שהוא מפליא בכל מעשי ידיו.

בשנים האחרונות שהה ישראל בדיור סיעודי ליד דרורה בתו שסעדה אותו באהבה רבה.

יהי זיכרו ברוך

אבא יקר שלי
כשאני חשבת ומספרת עלייך תמיד עולה על פני חיוך ואני חשה שלווה ואושר.
זכיתי באבא יחיד ומיוחד.
היינו משפחה קטנה מלוכדת וקשורה – אבא אמא ובת.

אתה המודל והדוגמא שלי.
ניחנת בתכונות רבות: מסירות, אהבה, חריצות, צניעות, סקרנות, עזרה לזולת, טוב לב מאור פנים וידיים טובות.
קודם כל ולפני הכל היית אבא מטפל, רגיש, מקשיב, מספר אתה טיפלת בי מרגע לידתי בגלל חולשתה של אמא לאחר הלידה ולא הפסקת גם כשילדיי נולדו.
במאה הקודמת, בתקופה ההיא גדלנו וישנו בבתי הילדים. אני זוכרת בגיל הגן לאחר ההשכבה ע״י המטפלת, היית נשאר איתי כל ערב עד שנרדמתי- עד 11 בלילה.
כדי שלא ארגיש בת יחידה דאגתם ״לאמץ״ ילדים שהגיעו לקיבוץ ללא הורים וכך הבית התרחב, התמלא שמחה, ונתינה לזולת.
ואתה עד גיל 95 נשארת איתם בקשר והתקשרת לאחל מזל טוב בימי הולדת וחג שמח בחגים.
היית רב פעלים וכל מה שעשית הצליח לך.
אהבת לדבר עם חברים ובני אדם באשר הם, לברך, לאחל, לייעץ ולשתף בכל נושא שיעזור כמו בנושאי בריאות ופטנטים להקל על חיי היום יום.
גילית את נפלאות צמח האלוורה בזמן שלא היה מוכר, הבנת שעוזר למניעת נשירת שיער, ולטיפול בפצעים.
כך התפרסמת גם בצימוקים שלך שהשאירו אותך צעיר לנצח.
קראת הרבה על נושאי בריאות ובכלל, שמרת קטעי עיתונות להראות לי.
היית איש משפחה למופת כל השנים. סיפרת על, וחיפשת את בני המשפחה שלך שנשארו בפולין, הורים שני אחים ואחות. הגדלת ומסגרת את תמונותיהם.
פנית למדור חיפוש קרובים, הקשבת לתוכניות רדיו בנושא, חיפשת והתקשרת לכל משפחות גורביץ בארץ כדי למצוא או לשמוע עליהם.

שלחת ל"יד ושם" דפי עד" בהם הנצחת את יקירך.
מאז שאני מטפלת בענייניך ומקבלת את הדואר שלך גיליתי שתרמת לחולי סרטן ולעוד עמותות.
כשאמא חלתה במחלה קשה טיפלת בה במסירות רבה במשך זמן רב ואף פעם לא התלוננת.
עד גיל מאוחר רצית והמשכת לעבוד.
הגעת לאלום בזמנים קבועים לכוון את המכונות שרק אתה ידעת לעשות.
תמיד חיפשת למי לתקן מכשיר שהתקלקל או לתלות מדף.
אהבת את החיים והיית שמח בחלקך. טיילת רבות בארץ והשתתפת בחוגים והרצאות.
בגיל 80 לכבוד יום הולדתך נסעת לטיול לארה״ב עם קבוצה של צעירים ממך חזרת קורן וסיפרת שכולם החמיאו לך על המרץ וההליכה שלך.
הישרת עליי בטחון רב. יכולתי לפנות אליך בכל בקשה ואתה אף פעם לא סירבת.
היה בנינו קשר מיוחד ואתה התייעצת איתי לגבי נושאים רבים הקשורים אליך.
לקראת הגיל הרביעי שלך התחלפו התפקידים ואני הייתי אחראית לטיפול בך ולדאוג לכל צרכיך.
סמכת עליי והסכמת שאהיה אפוטרופוס שלך. זהו תפקיד עם אחריות רבה שהשתדלתי למלא עד לפרטי פרטים. בשעות שהייתי לצידך סיפרתי לך על הילדים והנכדים, מסרתי דש מחברים ומדודה שלך דינה ואתה שמעת עד יומך האחרון.
בזמן האחרון כשלא דיברת כבר עשית לי סימנים שהיו מובנים רק לשנינו, קרצת לי וזה גרם לי לאושר ושמחה.
אבא יקר ואהוב שלי אני מצטערת שלא יכולתי לקיים את בקשתך לחיות עד 160. אתה כהרגלך תמיד חשבת קדימה – אך הטכנולוגיה מאחרת…
הרופא שטיפל בך ביומיים האחרונים ולא הכיר אותך קודם אמר לי לאבא שלך יש פנים טובות, שמקרינות יופי פנימי גם ברגעים האחרונים.
אוהבת אותך ומודה על כל החיים איתך ולצידך בתך דרורה שושני