גולדברג (הר זהב) בעז

(26/05/1955 – 16/09/2014)

בועז גולדברג (הר זהב) נולד בערב שבועות ליונה ונח ומכאן קיבל את שמו. ילד יפה וחייכן.

אמא מספרת שבמעבר מהפעוטון לגן, הגיע תורם לצאת לנופש, ועל פי חוקי הקיבוץ בתקופה ההיא לא נתנו להם לדחות את היציאה, וכך הילד עבר לבד מהפעוטון לגן.

לפעמים שואלת אמא את עצמה, האם שם התחילו זרעי המחלה?

בועז למד באלונים ובבי"ס תיכון ביגור. הוא אהב לשחק ולרקוד, לשיר ולכתוב.

כן, עד יומו האחרון כמעט, חיבר שירים שנבעו מנשמה עדינה, שהייתה מכוסה בשכבות רבות של משקל, תרופות, ומחלה קשה.

המסלול שבחר בועז בחייו, היה קשה מנשוא.

רק גיבורים יכולים לעמוד בסבל הנפשי שהיה מנת חלקו ב-35 השנים האחרונות.

ויחד עם הכל, עם הבדידות, הכאב, התסכול והגוף שבגד, בפנים זרח אור.

ראינו אותו כשהיה מדבר על אוכל. אין ספק שנושא זה ליווה אותו.

גם כשהיה מדבר על נהיגה. כ-15 שנה שימש בועז כנהג בית באלונים ואהב לתת שרות לאנשים, ולנוע בכביש, תוך שהוא שם לב לדברים, שכן הוא כמי שהתמחה בנהיגה, ראה בכביש.

לאט, לאט בבגרותו התחילה המחלה לתת את סימניה. תמיד כאב לו, עד יומו האחרון שהוא אושפז בכפייה, בניגוד לרצונו.

הוא חי מתוך תחושה של חוסר צדק שנעשה לו וכל כולו מרוכז בנסיון להביא את הצדק לאור.

התרופות לא היטיבו עמו. והאור שבפנים נהייה קלוש יותר במהלך השנים, כשהתרופות משבשות את תפקוד הגוף והמוח.

והיה את ג'ימבו הכלב.

חבר נאמן שיכול היה להקשיב בכל רגע ונהיה נוכח שם.

לכל אחד מגיע חבר.

בועז, סלח לנו, שכמה שיכולנו להכיל, לא היה מספיק. שנשאבנו לתוך חיינו והשארנו אותך לבד.

כאחותך, ראיתי את הדמיון המפותח והערכתי אותו מאד. עצוב היה לי שהוא הופנה אל יצירת מציאות פנימית קשה מנשוא.

עברת מנת סבל גדושה בחייך.

נוח בשלום על משכבך.

נגעת בדרכך בחיי אנשים.

זכינו להפרד ממך ולראות את השלווה הנסוכה על פניך, כאילו כל הסבל הוקל.

אמא, שרהל'ה, קובי, ונעמי

על בועז.

גם שהיית צעיר ממני וניסית להתחרות בי זה לא תמיד הלך. בתור אחים צעירים שיחקנו ביחד, רבנו ביחד, אבל תמיד ידענו להסתדר אחד עם השני. אבא חינך אותך לאהבת אדם ועבודה, לימד אותך לעבוד על טרקטור והיית טוב בזה.

יצאת לשנת שירות בבית גוברין וכמובן שהשתלבת בענף עצי הפרי (ירושה מאבא).

אחרי שנת השירות התגייסת לשריון לחטיבה 7 ושרתת שם עד סיום שרותך וגם במילואים שם הספקת להשתתף במבצע שלג ולהגיע עד צידון.

הלכת לעבוד כימאי ב"תרשיש" והספקת לראות עולם. עבדת ב"תבור" כנהג ואחר כך היית נהג בית והפכת את זה למוסד.יודע אני כי כולם חיבבו אותך היו מרוצים ממך ובכל אשר עשית עשית טוב.

בתקופת מחלתך שמרת על ארשת פנים נעימה ובעבור הזמן היה לך קשה יותר ויותר אבל החזקת מעמד.

נוח בשלום על משכבך וזכור שכולנו אוהבים ואהבנו אותך.

קובי

דברים שאמרה שרהלה בלוויה:

לבועז הייתה נפש עדינה, חבויה, מתגלה ונחבאת, לעיתים כיסה אותה ההר.

כשנגעת בה, בציפור הנפש ,הופיע חיוך כזה סלחני כשל ילד שסרח – יצאה בת קולו ונגעה גם בך.

האמין ולא האמין, כעס וידע לצחוק, ביום שנפשו הייתה רגועה ידע לשוחח וים של ידע וענין זרם מתוכה. היכן הסתתרה ציפור הנפש שלך?

לעיתים כשאדם הולך ומשאיר את מה שאי אפשר לקחת מתגלים צפונות ליבו לנו ולסובבים אותו.

בועז כתב בתקופה מסוימת בחייו. היה מתעורר בלילות ומוריד מילותיו אל הנייר. כמה משיריו ששלח לי:

בקשה (16.5.05.)

מבקש אני קירבה קטעים מרב-שיר שכתב 22.5.2005 02.30

מבת אדם אנושית. האויר

שידה תנוח בשקט שוצף וקולח,

על כתפי עומד וזורח

ותאמר לי: משאיר סימנים על פנים

"אני פה איתך". מידי בוקר קריר הוא

בצהרים מהיר הוא

נפשי הסוערת שוצף ונושא עם כל רוח.

תנוח נפשי הסוערת

על משכבי אדם

כי שככו כאבי בראותו את עצמו מול ראי

והלמות גלי לא יכיר את עצמו בבריאה.

ליבי נתון מחלותיו חזונו

בשאט נפש שונאת אביונו מזונותיו

כי ידעתי אהבה אך הולך הוא תמיד עם הזמן.

בטרם עת.

ילד

צחוקו כבריאות

חזונו אחרית הימים

עתידו לא מובטח

אלא כמעשה מוחו וידיו.

תנוח בועז, שיבוא מרגוע לנפשך הסוערת

נזכור אותך על מי שהיית

עצובים מאד אך משחררים אותך.

דברים שסיפר בועז על שהותו כש.ש. בבית גוברין

או – מה אני עושה, מרגיש, נשמע ונעשה – "בבית גוברין":

שואלים אותי שאלות: נימוקים להליכתי שמה, איך לחיות בישוב צעיר, בחברה קטנה וישוב קטן?

התרשמויות כלליות – חברתיות, תרבותיות, משקיות.

נופים בסביבה, תכניות להבא, קשר עם "גלגל" ועוד.

ולכן רציתי לדחות את הצבא בשנה, להתגייס יותר מבוגר.

ללכת לישוב צעיר ולחיות במחיצת חברה צעירים חיים עצמאיים, במסגרת של אחריות אישית גדולה יותר.

להכיר חברה אחרים, לראות מה זה. ראיתי חשיבות בזה שאעזור לקיבוץ צעיר.

הגעתי למקום אחרי המלחמה. רוב הבחורים היו מגויסים, חסרו ידיים עובדות.

התארגנו למצב.

אותי שילבו מיד בענף עצי פרי. בענף זה בעיקר אגסים וקצת משמיש. נשלחתי לקורס הדברה וריסוס ב"מדרשת רופין" ואהיה גם הרסס בענף.

הרגשתי במקום טובה. הרגשת בית טובה. חברה צעירים עם הבנה הדדית.

פעילות חברתית, תרבותית – כל ליל שבת.

משתדלים לשתפנו ככל האפשר. בועדת התרבות – בת אחת מה"גרעין" יכנסו עוד אחד למזכירות ואחד לועדת קליטה. משתתפים בקביעות באספות.

ה"מועדון לחבר" – כמו בעוד ישובים עמוס מדי. הטלוויזיה משתלטת ואין יכולת להתרכז בשיחה או קריאת עיתון. המגמה להעבירה למקום אחר.

כיון שישנן מסיבות והתכנסויות משותפות עם המתנדבים, עוסקים בהקמת דיסקוטק.

אני "מאומץ" ע"י אחת ממשפחות המשק וכן גם שאר בני הגרעין.

נוף הסביבה יפה. חורשות, הרים, מערות, עתיקות.

טיילנו למערות בית גוברין, לשלג בירושלים, הגענו עד חברון. יש ועדת טיולים.

בקרנו את גרעין הבנים השני ב"גלגל". כוונתנו לערוך ביקורים הדדיים ופעולות משותפות.

לבסוף שכחתי, כדי לעודד את החברה ב"אלונים" יש כאן הרבה העברת עופות והעמסות עופות.

בועז גולדברג 1974