(22/10/1912 – 25/01/1986)
קשה, קשה מאוד. בבוא יום פקודה וצריך להפרד מחבר אשר יחד צעדנו
שנים רבות, יחד בנינו את זה הבית ויתד מתכנסים עתה פה, בבית קברות
זה, לפרידת עולמים. הופר היחד וללא פשרות נותרנו אחת פחות.
אנו טומנים היום, באדמת אלונים, את בתיה אשר עשרות שנים היתה חלק
בלתי נפרד מהיחד הזה.
בתיה נולדה בעיירה סיני, פלק סובלק, אשר בפולין. אביה היה מוסמך לרבנות,
אך לא עסק בכך. מלאכתו היתה במסחר מוצרי ברזל ולאחר מכן בחקלאות,גדולי
שדה, פרות, עופות. אמה היתה עקרת בית. בתיה נולדה בנובמבר 1912 למשפחה
בת חמישה ילדים, שלשה בנים ושתי בנות. בתיה היתה השלישית במשפחה. אחיה
הבכור היגר עם משפחתו לאורגואי בראשית שנות השלושים. אחיה השני נפל
במלחמת העולם השניה בהיותו חיל בצבא הרוסי. אחותה, שהתגוררה עם משפחתה
ברוסיה, בזמן המלחמה, חלתה שם ונפטרה במוסקבה. בעלה וילדיה הגרו לארהײב.
אחיה הצעיר, שרצה לעלות ארצה, שיבשה המלחמה את תכניותיו. נדד לרוסיה, שרת
בצבא הפולני ובשובו לעיירת מולדתו, בתום המלחמה – הרגוהו הפולנים,תושבי
העיירה. הוריה של בתיה ניספו בשואה.
את ראשית חינוכה קיבלה בתיה בבי"ס רוסי באוקראינה, שם התגוררה המשפחה
ובזמן המהפכה הרוסית, החרימה הממשלה את כל רכושם ובשנת 1922 חזרה המשפחה
לפולניה, שם המשיכה בתיה את לימודיה בבי"ס פולני בעיירה רצ'קי.
כנערה בת 15 – 16 הצטרפה ל"החלוץ הצעיר" ובהמשך ל"החלןץ". באוקטובר
1933 יצאה בתיה עם קבוצת נוער מ"החלוץ" לקיבוץ הכשרה בעיירה אולקוש, גוש
בנדין. גם במקום הכשרה זה, כבכל פלוגות ההכשרה, סבלו מחוסר עבודה ומחוסר
אמצעי קיום… פשוס רעבו ללחם. התפזרו לכן החברים ממקום הכשרה בעיירה זו
לפלוגות אחרות בגוש, לחפש עבודה וכך הגיעה בתיה (כבר יחד עם יהושוע)
למקום הכשרה שני, בעיירה אחרת דומברובה גורניצ'ה, העיירה ידועה בתעשיה
הכבדה שבה וכעיר פועלים. בתיה עבדה קשה בעבודות שונות, מכל הבא ליד ובלבד
שאפשר היה להתפרנס ולתת לחם. היא עבדה במסעדה, במנסרה, במחרטה
לעשיית ידיות וגם במשק בית אצל תושבי העיירת. כמו כן שימשה כאקונומית,
אשר כלכלת חברי ההכשרה על ראשה. כאשר המצב היה בכי רע ולא היה במה לקנות
לחם כרי לתת לפחות לאלו מן החברים שנמצא להם יום עבודה. בתיה נשאה את
תפקידה זה באחריות ובדאגה בלתי רגילה וכשלא היה במה לקנות אוכל, המירה את
הבולים אשר משפחתה שלחה לה לשם התכתבות איתם ותמורת הכסף שקיבלה, קנתה
לחם לחברים. במקום הכשרה זה, נשארה בתיה עד ליום אישורה לעליה לארץ,
באוגוסט 1938. היא הגיעה הביתה להתכונן לעליה והוריה נאלצו אז למכור פרה
למימון הוצאות נסיעתה של בתיה. במרץ 1939 עזבה בתיה את בית הוריה לוארשה
בדרכה לארץ, בעליה בלתי-לגאלית, בספינת מעפילים קטנה שיצאה מאחד החופים
בדרום איטליה.
הצפיפות באניה היתה מעל ליכולת קיבולה והיתה סכנה שהאניה, על מאות מעפיליה
תטבע בלב ים. על כן נאלצו האחראים להפלגה, לנטוש ספינה זו ולעבור לאניה
גדולה יותר. ב-1 במאי, בחצות ליל, הגיעה הספינה לחופי הארץ ע"י שפיים.
קבוצת מעפילים ובתוכה גם בתיה, הגיעו ללינת לילה ראשון במושב רשפון.
למחרת פוזרו לקיבוצים שונים ברחבי הארץ ובתיה הגיעה לאלונים. פה המתין
לה כבר יהשוע.
בתיה נישאה ליהשוע עוד בבית, בשנת 1938בנוכחות בני משפחותיהם. יום
עבודתה הראשון של בתיה היה בגן הירק. כמו לכל החברות, באותם הימים,
ניתנו גם לבתיה בגדי עבודה – חולצה ומכנסיים קצרים, כך שידיה ורגליה היו
חשופות לשמש הלוהטת ובסיומו של אותו יום קיבלה מכת שמש וחלתה.
בשנה הראשונה להיותה במשק עבדה במחסן הבגדים. בשנת 1940 הוקם באלונים
מפעל חדש – מטויה לעיבוד צמר הכבשים שלנו. בתיה נקבעה כאחת העובדות
בענף. תהליך העבורה היה – לאחר הגז – הבאת הצמר למכבסה לניקוי. יבוש
ולאחר מכן לסריקה. לשם כך צריך היה לנסוע עם הצמר לחיפה ורק לאחר פעולות
אלה ניתן היה לטוות את החוטים מן הצמר, באמצעים מאוד פרמיטיביים – גלגל
שהונע ברגליים. כל אוכלוסיית אלונים, על ילדיה וחבריה, היו לבושים בחורף
בסוודרים תוצרת בית. בתיה אף סרגה הרבה לעצמה ולבני משפחתה וחברות רבות
למדו אצלה את מלאכת הסריגה ובאו אליה לבקש עצה והדרכה.
בתיה עבדה במטויה עד לחיסולה. גם בבתי ילדים עבדה מזמן לזמן. כשהוקמה
המתפרה ב- 1948, נמנתה בתיה עם העובדות הראשונות בה והחמידה בעבודה זו
עשרות שנים. התמחתה בתפירת טריקו לחברים ובעיקר לילדים… המשיכה בעבודה
זו עד שמחלתה גברה עליה והיא נאלצה להפסיק. בתיה היתה פעילה בועדת קליטה
בשנת 1956 היתה באלונים קליטה של הרבה משפחות מפולניה ובתיה התמסרה להן
בלב ונפש ודאגה לכל מחסורן.
בתיה ויהשוע הקימו משפחה יפה, אחת המשפחות הראשונות באלונים. רותי, בתם
בכורתם, נולדה ב-1940 ונמנתה עם ראשוני הילדים שלנו בכתת "אלון",
שהיתה כתת היסוד לביה"ס באלונים. ב- 1943 נולד שלמה בנם שלמד בכתת "ניצן"
והצעיר בילדים, יצקובי שנולד בשנת 1947 והשתייך לכתת "גפן".
במרץ 1974 עברה בתיה ניתוח ריאות. לאחר ששנים סבלה מקוצר נשימה.
בניתוח התגלה גדול סרטני אך בתיה התאוששה יפה לאחר הניתוח הודות לטיפול
המסור ולכוח רצונה. עז היה חפצה לחזור ולתפקד כאם המשפחה ולמלא יום עבודה
ואכן חזרה למעגל העבודה מהר ככל האפשר.
כאן יש להזכיר את מסירותה הרבה של רותי ז"ל, אשר היתה אז בחו"ל ובאה
במיוחד ארצה לסעוד את אמה בחוליה ועשתה זאת באהבה רבה. אך אסון כבד פקד
את המשפחה, רותי הבת האהובה נפטרה וכעבור שנים לא רבות, הלר לעולמו גם
שלמה בנם… המשפחה הוכתה קשות.
בתיה, שבריאותה היתה רופפת, עם כל נסיונה ומאמציה הרבים להתגבר, לא
עמד בה כוחה לשאת את כובד המכה. מצבה הלך והתדרדר עד בוא היום הזה ובתיה
הלכה מאיתנו ואיננה.
ליהשוע, יעקוביְ הכלה והנכדות… האם יש ניחומים לאבדן רעיה אם וסבתא
תמצאו נחמה בגידולו של הדור הצעיר – שידע שכזאת היתה סבתא שלהם.
נזכור אותך בתיה
יהודית אייזנמן
