בלייך מנחם

(14/03/1920 – 10/03/1989)

מנחם שהתייתם מאמו בילדותו, גדל במשפחה חקלאים מרובת ילדים, שומרת מסורת, בכפר בסלובקיה, בו חיו הרבה משפחות יהודיות.

יחסים טובים נשמרו בכפר בין המשפחות הנוצריות והיהודיות ומעולם לא פגש מנחם באנטישמיות.

בילדותו, למד בבית ספר קתולי בשעות הבוקר ואחה"צ למד ב"חדר" בו רכש השכלה בתלמוד ובגמרא.

בסוף שנת 1940 אחרי כיבוש טרנסילבניה גוייס מנחם לביצוע עבודות כפיה, בחפירה, סלילת שדה תעופה והנחת פסי רכבת, בתנאי מזג אוויר קשים.

תלאות רבות עבר מנחם בעת שירותו ביחידה בה היו אתו יהודים נוספים.

עם סיום המלחמה חזר מנחם לכפר הולדתו אותו מצא הרוס ושרוף, רכוש היהודים שנשלחו למחנות ההשמדה נבזז. הוא שהה בכפר תקופה בה חיכה לבני משפחה ניצולים שיחזרו, ולבסוף כשהבין שבני משפחתו לא שרדו, עזב את המקום אפוף הזכרונות.

בשנים שאחרי המלחמה עם תפיסת השלטון בידי הקומוניסטים, הואשמו היהודים בהזדהות עם הקומוניזם השנוא, והאווירה המפוייסת של לפני המלחמה, הפכה להיות עוינת.

ב-1948 החלו להגיע שליחים לארגון היציאה מסלובקיה ומצ'כיה. מנחם הצטרף אליהם וב-1949 עלה גם הוא ארצה עם שושנה ועם ילדיהם דיתי ואלי.

מנחם עבד 30 שנים בענף הדיר, לו תרם את כל מרצו כוחו וכשרונו. הוא ראה בענף בית ובחבריו לעבודה, בני משפחה. את חיסול הענף בגלל סיבות של אי רווחיות, קיבל מנחם כמהלומה.

למרות שידע מה חמורה מחלתו, שמר תמיד על מצב רוח טוב, תוך שהוא מוסיף ודואג לכל בני משפחתו הענפה, אותה אהב ולה היה מסור מכל.

מנחם שכננו

ביום שישי אכלנו ארוחת בוקר. מנחם בא, כמנהגו, התיישב לצידנו, מזג לו כוס תה והשיחה כרגיל, התחילה קולחת. הפעם נדמה לי, עוד ביתר להט.

הנושא שמנחם אהב לדבר עליו – היה פוליטיקה. מלחמת העולם אותה עבר על בשרו, לא ירדה מהפרק. בקיא היה בכל שמות הגנראלים, התאריכים, המקומות והאירועים. הפעיל את זכרונו למופת.

והנה כעבור מספר שעות מועט אנו מתבשרים שמנחם איננו. התגובה שלי היתה: "זה לא נכון. זה לא יכול להיות. הרי רק בבוקר ישבנו ביחד". מותו לא התקבל על הדעת והלב מאן להאמין.

מנחם, היית שכן טוב, למעשה בן בית.

ברדתך או בעלותך את המדרגות לביתך, פתחת אצלנו באופן חופשי את הדלת והתעניינת: מה נשמע, מה שלומכם ומה חדש"?

אהבת מאד לשוחח עם יוסקה ולא פעם הופתענו מבקיאותך במקרא. ידעת לצטט הרבה פסוקים מהתנ"ך וכמובן תמיד במקום הנכון והמתאים. גם פה כרגיל, עמד לך כח זכרונך המפליא וכל זה בא לך כנראה מגירסא דינקותא.

התנ"ך היה וודאי קרוב לליבך היות והיית קשור מאד למסורת היהודית. לא היית דתי, אבל היו דברים שהפריעו לך בחיינו החילוניים. כמון כן היית בעל תודעה לאומית חזקה. לרגע לא שכחת את "מה שעשה לך עמלק". לכן גם היית ביקורתי לגבי אלה ששבו לארץ שהביאה כליון על היהודים.

הרבה תכונות אפיינו אותך, ביניהן סדר ונקיון. התהלכת תמיד נקי ללא רבב על בגדיך והסדר היה טבוע בדמך.

ידעת לשמור על מסמכים ותעודות מימים עברו. לא פעם בשעת הצורך, היית שולף אותם כדי להוכיח אמיתות דבריך.

מעל לכל היית קשור למשפחה. היית בעל, אבא וסבא חם ומסור ביותר. תמיד מאושר אתם. הרי באופייך היית אדם עליז, שמח, ואופטימי. האבדה למשפחה גדולה לאין שיעור…

אנו שכניך עוד הרבה זמן נחיה בהזיות שהנה הדלת נפתחת והמלים "מה נשמע, מה שלומכם ומה חדש" מהדהדות באוזנינו. כי איך יתכן אחרת?

זכרונך לא ימוש מאתנו.

פפה ויוסקה

התחברות לאתר
דילוג לתוכן