(02/07/1920 – 23/02/1995)
יחיאל נולד ב-1920 להוריו חיה וצבי בורובסקי מראשוני העליה השניה, במושבה פתח תקוה.
את לימודיו עשה בבית הספר נצח ישראל, בו למדו ילדי הפועלים.
את לימודיו סיים בגיל 13 כמקובל בתקופה ההיא, והחל לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה. בהתחלה בפרדסים אותם ניהל אביו, בקיץ בטוריה ובחורף באריזת הפרי.
משסיים עבודתו בפתח תקוה יצא לעבודה במושבות יהודה: ראשון לציון, נס ציונה, ורחובות.
בהיותו בן 15 הצטרף לתנועת "הנוער העובד" ובהיותו כבן 16 הצטרף להכשרה ברמת הכובש בעזרה על הגנתו בימי המאורעות.
כבר בצעירותו בלטה נטייתו לעבודה במכונאות רכב, כשולית מכונאים במוסך המרכזי של קואופרטיב "אחוד רגב", שלימים שינה שמו ל"דן".
בשנת 1939 מתוך אמונה באידיאולוגיה הסוציאליסטית, הגיע יחיאל לאלונים, שהיתה בשלבי המעבר מ"גבעות זייד" לנקודת הקבע.
בתקופה הראשונה בקבוץ, בהיותו "שומר שדות" רכוב על סוס, השתתף בקטטות רבות עם ערביי הסביבה.
מאוחר יותר התגייס למשטרת הישובים ועם הגברת הגיוס לצבא הבריטי התגייס לחיל ההנדסה, לפלוגת ציוד מכני כבד.
עם שחרורו מהצבא הבריטי שב לאלונים ובשנת 1946 נשא לאשה את עטרה שהגיעה לארץ כמעפילה.
לזוג נולדו ילדיהם אלי ענת והגר.
במשך שנים עבד כנהג בקואופרטיב "התבור" ממנה עבר לעבוד במוסך ומהר מאד קיבל עליו את ניהולו והפך אותו תוך מספר שנים למספר אחד בתחום המשאיות הכבדות בארץ.
בשנת 1975 סיים עבודתו בתבור והחל בעבודה באלום, כמנהל ייצור.
ב-1977 קיבל על עצמו את גזברות המשק אשר היה בשפל כלכלי חמור. תוך עבודה קשה ומאומצת ויצירת אמון מחודש במערכת הגזברית של המשק, פיתח את הבסיס למשק כלכלי יציב. בגזברות עסק כ-5 שנים.
עם סיום התפקיד התמנה לגזבר הסמינר למורים "אורנים", תפקיד אותו נשא בגאון 9 שנים. בתקופת עבודתו הפך הסמינר משגשג.
לאחר עזיבתו את אורנים, בגיל 71 למד מחשבים וביצע את רישומי התקציב במשק
