(22/01/1914 – 26/05/1968)
יצחק נולד בסאלמאס שבאזרביג'אן להוריו רבקה ויחזקאל בביוף.
את ראשית לימודיו החל בבית עם אביו.
בגיל 6 החל ללמוד בבית ספר יסודי בשפה הרוסית עם מעבר המשפחה לגאורגיה. לאחר שש שנות לימוד עבר לתיכון בו רכש דעת ומרחיב אופקים.
כמו בני גילו הצטרף ל"קומסומול" בו נחשף ל"עולם החדש". רעיונות אלה מרחיקים אותו מזהותו הלאומית.
בשנת 1932 מסיים יצחק את לימודיו בבית הספר התיכון בהצטיינות וזוכה ממשרד החינוך הסובייטי, למלגה להמשך לימודיו באוניברסיטה במוסקבה.
יצחק נוסע ללימודיו במוסקבה. הפרידה מההורים קשה עליהם. מצד אחד גאווה בהישגיו של הבן הבכור ומצד שני חשש מפני הקורות אותו בעיר הגדולה.
בשנת 1939 נאלצו בני המשפחה כמי שמוצאם בפרס, לחזור למולדתם. בני המשפחה שנחשדו על ידי השלטונות כקומוניסטים ונרדפו בשל כך נאלצו לשנות את שם משפחתם לבבין מאימת תגובות הסביבה לנוכחותם.
בעקבות רצח אבי המשפחה ע"י שודדים שגזלו את כספו, פנתה האם ליצחק, ששהה מזה 9 שנים במוסקבה, לחזור למשפחתו ולעזור בנטל הקיום.
ב-1943 שב לחיק משפחתו.
יצחק בבגרותו הפך לבעל הסמכות, תומך מבחינה כלכלית ומשרה בטחון.
בשנת 1947 בעקבות קשר עם שליחים מהארץ, החל יצחק להתעניין בציונות ובארץ ישראל. לארץ עולה יצחק ב-1949.
בארץ מצטרף יצחק לחברו בקבוץ כברי בה הוא נפגש עם מייסדי הקבוץ יוצאי בית הערבה. מפגש זה שינה לחלוטין את מסלול חייו.
בשנת 1952 נעתר לבקשתה של רחל רעייתו ומצטרף אליה ואל אמו ומשפחת אחותו באלונים.
באלונים בנו הזוג את משפחתם וצרפו לחייהם את הבנות סמדר ואורנה.
