(19/04/1943 – 02/07/2012)
נורית נולדה ביום ראשון ה' חול המועד פסח. בת בכורה להוריה ישי בארי, יבדל לחיים ארוכים וטובים, וטובה זכרה לברכה.
תקצר היריעה מלהכיל את היקף עשייתה הנרחבת של נורית בחייה הקצרים – ולכן תהיה זאת סקירה מרומזת בלבד על פועלה של אישה אהובה ויוצאת דופן זאת.
את שנות ילדותה הראשונות מאפיינת נדידה מרובה: עד גיל 7 חייתה עם הוריה בקיבוץ מעגן שלחוף הכינרת. עם הפילוג עברו לקיבוץ בית אורן וכעבור 3 שנים נוספות, בהיותה בת 10, עברו ההורים עם נורית, אילן ורותי לאלונים ומאז היא חייתה בקרבנו. נורית הצטרפה לכתת ניצן – המחזור השלישי של אלונים, ומיד התבלטה בכישרונותיה הרבים והמגוונים, הן כתלמידה מחוננת והן בתחומי האומנות. עם הולדת עודד – צעיר האחים, נפטרה אימה טובה ונורית הפכה, בעל כורחה, לראש המשפחה.
מסלול חייה האקדמאים החל באורנים, עת למדה להיות מורה לאומנות. בהמשך, השלימה את התואר הראשון בלימודי היסטוריה ויהדות. לאחר שנים, בהן שימשה כמורה ומחנכת של כיתת לבנה, הצטרפה נורית לסגל ההוראה בסמינר אורנים. כאן נדרשה ללמוד לתואר שני בכדי לעמוד בדרישות הסף של סגל מורי הסמינר. בתום לימודי התואר השני, שנקטעו פעמיים – פעם אחת כשיצאה לשליחות באנגליה ופעם שניה כשנבחרה לתפקיד מזכירת חברה, כתבה את הספר: "יצא לתרבות רעה – אלישע בן אבויה, האחר". ספר שזיכה אותה בהכרה ובכבוד אצל כל יודעי הדבר בתחום היהדות. את עבודת הדוקטורט שלה, עשתה נורית על עריכת התלמוד הירושלמי והצליחה להראות כי יצירה זו, בניגוד למה שחשבו עד אז, ערוכה להפליא. עבודה זו זיכתה את נורית בתשבחות רבות על איכותה ועומקה, הן בבר אילן והן בקהילת המחקר בתחום.
באלונים פעלה נורית כל השנים בתחומי התרבות וחיי הרוח. בצעירותה הייתה מרכזת חגים, רכזת תרבות, מחזאית, במאית, מעצבת תפאורות ועוד… תרומתה לעיצוב אירועי יום כיפור ויום השואה – היא תרומה ייחודית ונקווה כי נצליח לשמר אותה גם בעתיד.
בעבודתה בבית הספר ביגור בלטה נורית במסירותה לתלמידיה וביכולתה להביא אותם לכתיבת עבודות גמר שעמדו ברמה גבוהה במיוחד.
לאחרונה, החליטה נורית כי יש לעשות מעשה ולהבטיח את שימורם של "קברי רחל" הנהרסים. היא הביאה הצעה מגובשת והצליחה לשכנע את חברי אלונים לאפשר לה להפוך אותם לביתה, תוך שימורם. כל מי שביקר בביתה החדש מבין את גודל החזון ושאר הרוח שהיו לה.
נורית, אישה ברוכת כישרונות, צנועה להפליא ורבת פעלים – הייתה דמות מפתח באלונים לאורך כל השנים. חיי הקהילה לאחר הסתלקותה מאתנו, לא יהיו עוד כפי שהיו עמה. קיבוץ אלונים, ביחד עם משפחת בארי התייתם אתמול מאישה מופלאה.
נוחי בשלום על משכבך ויהי זכרך ברוך וצרור עמנו לעד.
מתוך מכתבה של עפרה בלוך: …את אחת מהאנשים הכי חשובים לי וקרובים אלי. מאז שהייתי קטנה לא הצלחתי להבדיל ממש בינך לבין מה שנקרא "המשפחה הקרובה", כי את המשפחה הקרובה שלי. תמיד ניסיתי להסביר לאנשים שאת לא סתם דודה, את ה-דודה ואת מיוחדת וחשובה. כל כך הרבה חוויות שלי בחיים קשורות אליך. הילדות שלי (ושל בני הדודים שלי) מלאה בך ובמה שאת הבאת לחיים שלי. שבועות שלמים של דודה בקיץ, בקיבוץ…
למדתי ממך כל כך הרבה דברים, את האהבה ללימודים. אני רוצה לחשוב שהדרך שבה את רואה את העולם, שמה לב לכל כך הרבה פרטים ואוהבת אותם, היא גם קצת הדרך שלי.
את תמיד היית כנה איתי, וזה אפשר לי לסמוך עליך. הרבה פעמים כשהייתי צריכה לעשות בחירות חשובות, בלימודים ובכלל בחיים, מצאתי את עצמי חושבת לעצמי מה את תחשבי על הבחירה הזו או על הפרויקט הזה. דעתך חשובה לי ומשפיעה עלי, כנראה, יותר משידעת אי פעם…
דודה שלי, אני אסיים איך שהתחלתי, אני אוהבת אותך כל כך. שלך
פורי (עפרה)
מדברי אמנון בארי: "… נורית הייתה דודה מהאגדות, או מהתחפושות, או מההרפתקאות. היא תמיד לקחה אותך לטיול, למערות בית שערים או למערות האוצר של האחים גרים; למצדה או לקפודוקייה, על הסירה של יואב שמתחילה להתפרק בדרך.
ותמיד זה עם המון התרחשויות והתפתחויות שהיא משתפת אותך בהן, עם סוף טוב, או לא.
נורית היא אספנית של דמויות מעניינות, גם אמיתיות, לא רק על חוט. להיות אתה זה תמיד לשמוע או
להיפגש עם אנשים אחרים, לרוב מרחוק, במקום או בזמן, דמויות שכמו יוספוס והורדוס ודון קישוט
וברמליי, לא תמיד הכל נורא ברור בקשר אליהן, אבל הן תמיד מעניינות…."
בילויים מועדפים:
נסיעה בכרמלית ללא יעד מוגדר.
פיקניקים, רצוי בליווי צ'יפס חובזה.
התגנבות למערות הסגורות בבית שערים: יש להיזהר על הסרקופגים, הם נוטים להישבר.
השתוללות במרכז מזון.
הנאות קטנות: תה קר (כל השנה).
ג'עלה על סלט חתוך גס.
טיול בשדות הקיבוץ באמצע הלילה.
סרטים של אינגמר ברגמן ופדרו אלמודובר.
תפוח דלישס זהוב – צהוב עם נקודות.
גבינות מסריחות מיובאות, בורסאן.
גלידה רום צימוקים פקאן.
לא אוהבת: על האש.
לחנות במקביל למדרכה.
אגס.
דמויות משמעותיות:
יוספוס פלביוס.
אלישע בן אבויה – אחר.
אכזבות:
שיט לקפריסין שנקטע במים הטריטוריאליים של ישראל.
הישגים: אכילת תפוז עם הקליפה.
פיתוח שיטה לקטיפת סברסים שלך, באמצעות מקלות מטאטא, סכין וקופסת שימורים.
פיסול בלבני איטונג.
פתיחת תיאטרון התריס, תיאטרון פרינג' אצל הבארים בפארן.
חפירה ארכיאולוגית במצדה…
הכנת תחפושות בעבודת יד: שרק…
שיפוץ ה"כוכים". רזי, ינון, איתי, ניב
נורית (בני כתת ליבנה)
אנחנו עומדים מעל קברך, בני ובנות כיתת "ליבנה", הילדים שלך, התלמידים שלך.
את עבודתך כמורה ומחנכת התחלת איתנו, ונפשותינו נקשרו.
אולי זאת זכות ראשונים, אולי להט העשייה שלך, אולי האמונה החזקה בדרך, אולי הרצון לתת לאחרים
משפע הידע שלך, מכישורייך הרבים.
כשהגענו לסוף י"ב, היה ברור לך שאת מכינה איתנו את חג המחזור, ואנחנו יכולנו להיות רגועים.
כל היכולות האין-סופיות שלך באו לידי ביטוי – כתיבה, המחזה, בימוי, כוריאוגרפיה, הכנת התפאורות,
הכל עם המון יצירתיות, הכל מתובל בהומור המיוחד ובידיעה ברורה מה צריך להיות. ידעת לדרוש מאיתנו, לעיתים גם כעסת עלינו, אבל תמיד זה נגמר בחיוך, חיוך של אהבה.
נורית, את חלק מאיתנו, חלק מזכרונות הנעורים שלנו ואנחנו חלק ממך. השתתפת במפגשי הכיתה שלנו – זה היה מובן מאליו, צחקנו יחד על מעשי שובבות, על חוויות מטיולים, צללנו יחד אל הנוסטלגיה…
אנחנו נפרדים ממך עם הרבה אהבה ועם הידיעה שאהבת אותנו.
