(28/02/1918 – 22/01/2015)
ישי נולד בעיר אויטשט שמאוחר יותר התחברה עם העיר בודה לבודפשט –הונגריה, להוריו לולי וחיים ביהורי. כילד למד בבי"ס יהודי ואח"כ בגימנסיה, עד קבלת תעודת בגרות.
כשרונו המוזיקלי התגלה כבר בהיותו ילד צעיר. בתחילה למד נגינה בפסנתר, כשהוא מוגדר על ידי בני המשפחה ומורתו, כ"ילד פלא" – מושג ממנו נרתע עד כדי עזיבת הנגינה לגמרי.
כאשר קיבל "חצי צ'לו" מדודו, שהתאים לגודלו, התחבר ישי לכלי ולנגינה בו. הוא התקדם בלימודי הנגינה, ועבר כילד בן 9 וחצי ללמוד בקונסרבטוריום למוסיקה בבודפשט.
אחותו של ישי נפטרה כשהיה בן תשע וגם אביו נפטר עוד בטרם חגג את בר המצווה.
בהיותו כבן 20, בעקבות עצה של חבר הונגרי לעזוב את הונגריה, נסע ישי בספטמבר 1938 לפריז, תחת סיפור הכיסוי של כוונתו ללמוד בסורבון במסלול שנפתח רק ליהודים בעלי תעודת בגרות.
את נסיעתו לפריז מימן ממכירת אוסף הבולים שלו.
תוך כדי שהותו בפריז הגיע אליו רישיון כניסה לארץ ישראל מבני משפחה שכבר חיו כאן ושלחו בקשה להביאו.
בארץ הגיע לקיבוץ מעגן, ששכן באותם ימים בחצר כינרת. חברי הקיבוץ יצאו לעבוד בעבודות חוץ וישי השתלב עם העובדים במפעל החשמל בנהריים.
בחצר כינרת פגש את טובה ומיד הפכו לזוג. ב-1942 גויס ישי כנוטר במסגרת הצבא הבריטי. בתור שכזה שמר על מעפילים שהיו כלואים במחנה עתלית.
בשנת 1943 נולדה נורית, בתם הבכורה. ב 1945 נולד אילן וב-1951 נולדה רותי.
בפילוג עברה המשפחה לבית-אורן ומסיבות חברתיות עברו ב 1953 לאלונים.
ב–1960, בעת לידתו של עודד, נפטרה טובה, רעייתו האהובה. סבתא שטרל, אימה של טובה, קיבלה לידה את הטיפול בילדי המשפחה הצעירים.
ישי הביא, עם בואו לאלונים, את אהבתו הרבה למוזיקה. הוא הקים פה מקהלות ילדים ומבוגרים, קיים חוג האזנה למוזיקה ובחדרו הצנוע הקים תזמורת קאמרית של חליליות עם הילדים המוזיקליים ביותר. הוא היה אחראי גם להבאת פסנתר הסטנווי ולהופעתם הבלתי נשכחת של מקהלת ילדי וינה באלונים.
ישי התחיל כעובד מטע ואחר כך עבר לעבוד באלום. עם הקמת חדר האוכל החדש היה הוא האחראי על מכונת שטיפת הכלים. בין לבין הספיק גם לעבוד כארכיונאי בארכיון הקיבוץ המאוחד מספר שנים ובמכון המוסיקה באורנים.
בקיץ 2012 נפטרה נורית, ביתו הבכורה עמה היה לו קשר מיוחד, ובאביב 2013 נפטרה רחל זוגתו מאמצע שנות השישים.
קשה לתאר את האובדנים הרבים שהיו מנת חלקו של ישי בחייו ויחד עם זאת, שמר תמיד על אופטימיות וטוב לב אין סופיים.
אנו נפרדים היום מאושיית תרבות שהשפיעה רבות על ילדי אלונים משנות החמישים ועד סוף שנות השמונים. יהי זכרו ברוך.
סבא ישי שלנו,
97 זה המון.
המון לחוות והמון לזכור, במיוחד עבורך, שזכרת את הפרטים הכי מדויקים בכל אירוע.
הזיכרון המשמעותי הראשון שלי ממך הוא מהביקורים באלונים כשהייתי קטנה, אולי בת חמש.
אני זוכרת את עצמי רצה אחריך בדרך לחדר האוכל הישן (ומי שמכיר אותך יודע שבאמת צריך לרוץ אחריך כשאתה הולך), ואתה נותן לי הרצאה רצינית מדוע אסור לקטוף רקפות, גם לא באמצע היער שאף אחד לא רואה.
בדרך חזרה אתה נותן לי ולאמנון משימה, לחכות ליד המאפיה ולהביא שתי חלות לשבת. כמובן שלחדר לא הגיעו שתי חלות.
בשנים שחלפו נפתחת אלינו יותר יותר, במיוחד כשכבר הייתי גדולה והנינים התחילו לשאול אותך ואת רחל שאלות .
היית יכול לספר במשך שעות על הילדות שלך בהונגריה, על סיפור המעבר לצרפת, על אמא שלך ואחותך. אפילו בשנים האחרונות כשהזיכרונות הקרובים כבר התערבבו, את העבר זכרת לפרטי פרטים.
אהבתי להגיע לקיבוץ ולחדר שלכם, שלך ושל רחל.
המוסיקה שאפפה את הכל והרוגע.
הרגשתי בנוח בחדר, והשיחות הפליגו למקומות מעניינים ברחבי הגלובוס (בעיקר איתך), וברחבי הלב (בעיקר עם רחל).
סבא אנחנו אוהבים אותך מכל הלב,
תחסר לנו מאוד מאוד. מרב
זכיתי
זכיתי באור מן ההפקר, אף כי לא בא לי בירושה ישירה מאבי והגיע קצת בדרך עקיפה…
זכיתי בסבתא שידעה לבחור איש מקסים כמוך שילווה אותה ואותנו במשך כל כך הרבה שנים.
זכיתי סבא ישי בהרבה רגעים קסומים איתך, מהדברים הפשוטים של החיים : קטיף תפוחים במטע, בילוי בבריכה בקיבוץ, משחקי קלפים בחדר, תורנות ביראת קודש במכונת שטיפת הכלים החדשה שהגיעה לקיבוץ.
וזכיתי ברגעים ובשיחות עמוקות קצת יותר של " האיש החכם מהצד" בצמתים שונים של החיים.
זכיתי זכות שאינה ברורה מאליה כלל לחוות וליהנות מדור הנפילים הפרטי שלי. מסבתא רחל שנפרדה מאתנו לפני קצת פחות משנתיים, מסבתא אסתר שהלכה לעולמה לפני חודש בגיל 100 ורק אתמול ציינו שלושים למותה , ועכשיו כחודש בדיוק לאחר מכן ממך אחרון הנפילים הפרטיים שלי.
זכיתי שהבנות שלי יכירו, יאהבו ויהיו נאהבות על ידי אדם מיוחד כמוך.
יודע, כי שלוש השנים האחרונות היו קשות עליך במיוחד, ומתאר לעצמי כי התקופה האחרונה של חוסר היכולת לתקשר ולהתבטא, הייתה מאוד מתסכלת עבורך. גם בעבורנו היה קשה לראות אותך ככה ולנסות להבין מה עובר עליך.
זכיתי בזכותך להכיר משפחה ואנשים נהדרים את כל שבט ה"בארים" ו"הבלוךים" לדורותיהם.
זכיתי להכיר ולאהוב איש מיוחד וקסום !!
סבא ישי – זכינו כולנו להיות במחיצתך שנים רבות וטובות וליהנות מכל רגע איתך.
זכיתי. תודה. גיא
