(06/06/1925 – 14/01/2007)
ביניה נולד להוריו אברהם ושמחה, בעיר ירושלים.
לאלונים הגיע במסגרת שירותו במחלקה הערבית של הפלמ"ח בשנת 1947.
לצה"ל התגייס בראשית 1948 ושירת בחיל המודיעין עד אוקטובר 1952. עם שחרורו חזר ביניה לאלונים.
במשך השנים עבד במסגריה ובשמירת לילה, כשהוא מופקד על הפעלת דוד הקיטור, כדי שמשכימי הקום יוכלו לצקת ידיות באלום, לבשל במטבח, ולצפות ידיות באלגון.
בכל השנים האלה צפן בחובו ביניה אמת שהוא לא חלק עם איש.
ביניה התהלך בינינו שנים רבות ואנחנו לא ידענו אותו.
במשך השנים נהג לכתוב לבעלי תפקידים וחברים באלונים.
ניתן ללמוד רבות על אופיו ודרכו המיוחדת דרך מכתביו שהיו שזורים באמירות שנונות, שירה ופרוזה, משלים והגיגים שהעידו על אופיו הנוח ויחסו לזולת.
נוח בשלום באדמת אלונים אותה אהבת.
שומרת טף – ביניה
באישון ליל, בדמי הליל, אשמורת באשמורת נושקת, קשובה, חרישית, עלומה כרז בלאט חומקת, על בהונות רגליה קלות תרחף, ראשיהם ברוך תלטף, מבטה הרחק הרחק אל תוך הליל, שרעפיה עמוקים מני ליל, שפתותיה תפילה לוחשת, שירים רזים, מילותיה חידה צופנת, פעוטי, עולל, מי יתן אלוהי, ידיה למרום פורשת, כמו אם כל הילדים כולם, לבה תפילה רוחשת, ברכם אלוהים לעולם.
אשמורת באשמורת נוגעת, לבה אהבה שופעת, אמריה כאגלי טל רוגעת, הרהוריה נושקים חלום, לבבה בעוז יהלום, כרביבים זוהרים ניגוניה, בטללים צלולים הגיגיה, גוזלי, זכים וטהורים כבדולח, אלוהים גדלם לשלום ולאהבה.
אשמורת באשמורת מתחלפת, משמרת גוועת וחולפת, יום נוגע בליל, וליל נושק ליום, ושומרת הליל, עלופת סוד, אפופת הוד, קורי שינה בעיניה, מבטה אובד במרחב, ספק חיוך בין שפתותיה, עיניה רושפות כיהלום, אובדת אט אל תוך חלום.
אלונים
זה נוי
בית אהבה ושלום
כוורת רוחשת הומיה והוזה
רוקמת אגדת חייה
צופה
וחוזה.
אלונים
זה נוי
משכן עמל וחלום
עטרת זרי אילן
כתר מלכות ירוק
עטור ביתי
בית טהור יצוק מגזע עמלים
חוטר לעם קדמון עתיק יומין
זה נוי מקדשי משכן חיי
