(26/01/1923 – 05/03/2006)
אורי בנם של אלברט ולינה, נולד בברלין .
עד עלייתו ארצה בגיל 16, למד בבי"ס תיכון בברלין והיה חבר בתנועת "הבונים".
אורי הגיע לארץ לחברת נוער ג' בגבעת ברנר, ביולי 1939.
על עלייתו לארץ כתב אורי "הגורם המכריע (לעלייתי ארצה), היה "ליל הבדולח" וכמובן שאין צורך להסביר את התנאים בהם חיו יהודי גרמניה ב-1939"…
עלייתי לארץ היתה מסודרת מאד, עליתי בעליה לגאלית.
עם סיום תקופת לימודיו ועבודתו במסגרת חברת הנוער, יצא להכשרה באשדות יעקב.
משנת 1943 היה חבר קיבוץ רביבים, הקיבוץ אליו הצטרפו חבריו בוגרי חברת הנוער.
ברביבים נישא לרות ונולד בנם הבכור אלי.
ביולי 1948 נקלטה באלונים קבוצת חברים מרביבים שרובם היו הורים לילדים קטנים, כמו שכתב אורי "עקב מלחמת השחרור, אי אפשר היה להחזיק בילדים ברביבים דאז, בגלל חוסר תנאים ולכן קבלנו אישור ממוסדות הקיבוץ לעבור לקיבוץ אלונים".
בביקור ברביבים בת ה-50 מציין אורי "למרות כל הקשיים שליוו את החלוצים ברביבים, היו אלה ימים טובים, ימי יצירה ועשייה ובעיקר ימי נעורים עם מבט מלא תקווה לעתיד".
באלונים עבד אורי בגן הירק, ריכז את ענף השלחין ומאוחר יותר עבד כפקח מזיקים בגידולי הכותנה.
אופיו הייחודי, אהבת האדם והיחס הלבבי לצעירים, זכור לטוב אצל רבים מחניכי חברות הנוער באלונים שעבדו עם אורי בשלחין, בהוצאת סלק הסוכר שגידלנו אז.
העבודה הפיזית הקשה, בוצעה לשביעות רצון המגדלים, הודות ליחסו של אורי לנערים והנערות שגוייסו לאיסוף היבול.
אורי היה פעיל בתחומים רבים. היה חבר מזכירות, חבר "איכפתניק".
מאורח יותר הצטרף לצוות עובדי "אלום" וכן עבד במחלקת כלי בית ב"אלגת".
… במרץ 1970 במבצע "סרג'נט" – פשיטה על עמדות הצבא המצרי מעבר לתעלת סואץ, נפל דני. השכול מלווה את המשפחה. את הכאב מביע אורי בדברי הספד שכתב לאחר נפילתו של עוזי פיין במלחמת יום הכיפורים "עולם מלא ערכים, ערכי היסוד שלנו, ערכי היסוד של התרבות האנושית, עולם של נעורים בלבלובו, בתחילתו… הדרך מן הערפל לאור ארוכה, לפעמים נראית ארוכה מדי ויותר מדי "עוזים" שזורים בזכרונותינו.
והלוואי כל שנבקש לו יהי".
בשנים האחרונות, לאחר שעול העבודה היומיומי לא הכביד יותר, הקדיש אורי שעות וימים לקריאה ולימודים.
צמאונו לעוד ועוד ידע, לא ידע רוויה.
לאורי היקר
שנה עברה מאז לכתך מאתנו ובמקום השיחות הנעימות והמעניינות שהיו לנו, אני נאלצת לשוחח אתך על גבי הנייר וכמה זה קשה לכתוב הכל בלשון עבר.
המחשבות שלי כל הזמן אתך.
קשה לי להביע את כל מה שאני חושבת וכואבת בכתב, אבל דבר אחד אני רוצה להגיד לך, שחינכת ילדים לתפארת.
אם הייתי מאמינה בעולם שלמעלה והייתי יודעת שנפגש שם, זה היה מקל על הכאב.
אבא יקר שלי,
נכון, כבר עברה שנה, אך כאילו אתמול, אנו ישובים יחדיו ואני מאזין לך בקשב רב ומביט בעיניך המלאות תבונה ואהבה. אהבתי להקשיב לדבי החוכמה שלך, לניתוח של כל נושא, מהבעיה הכי קטנה שהיתה במשפחה, או לחילופין נושאים הקשורים לפוליטיקה, שגם בהם גישתך תמיד ריתקה אותי. אהבתי לשבת לידך ככה סתם כי חברתך נעמה לי כל כך, הקרנת תמיד רוגע ושלווה ויחד עם זה המון חיבה ונעימות.
ידעת להגיע לכל אחד ולנגוע בנקודה האמתית, חברתך היתה כל כך מבוקשת ומכאן גם כולם אהבו אותך.
היית מאד צנוע, רגיש וישר עם המון חוכמה וידע אשר הקנו לך את היכולת ליצור קשר עם כל אחד באשר הוא מהפשוט ביותר ועד למשכיל ביותר.
כשאני יושב וחושב למה כל כך אהבתי אותך, ומדוע אני מעריץ אותך כל כך, עולות לי תמונות כמו פלשים מאז היותי ילד ועד היום, הנה אתה מחבק אותי ונו נכנסים לים, והנה אתה מרים אותי על עגלת התלתן, אתה אוסף אותי בזרועותיך ומלמד אותי לנסוע בקורקינט, והתמיכה בצבא, ההתעניינות האינסופית והשאלות החכמות.
לא שכחת מעולם אירוע של אחד מבני המשפחה, תמיד זכרת את יום ההולדת או יום הנישואין, מאחרון הנכדים ועד כל אירוע שהיה קשור למשפחה.
ידעתם להתמודד, אמא ואתה, עם הגרוע מכל, צער השכול בנפול דני. למרות האסון הנושא והכאב הבלתי נסבל, הצלחתם להגיע לכוחות ויכולות שנתנו לכם את הכוח לאהוב וליהנות עם הבנים/בת ולתת לנו את היכולת להמשיך וליהנות מהטוב שבחיים, ולא לשקוע בצל האפל של המוות.
אוהב ומתגעגע המון, בנך אלי.
צבע הנצחי/ דני אפשטיין ז"ל
כשהעיניים נעצמות,
והכל שחור, כן שחור –
והכל כבר התרוקן מתוכן,
והכל כבר איבד את משמעותו,
כן – אז, כשהעיניים נעצמות,
וכשהכול שחור – כן, שחור
אז עולה הנצח, מתגלה אלוהים
אז האדם הוא כוכב –
כשהעיניים נעצמות
כשהכל כבר שחור – כן, שחור –
ופתאום כן פתאום – חולף לו כוכב השביט
ואדם הוא עבד היש –
והכול כבר ארוג בקורי עכביש. 22.8.67
אבא
אנחנו יושבים עכשיו במרפסת בבית של נעמי שכל כך אהבת לשבת בה וכותבים לך.
אתה בשבילנו היקום כולו –
כל מה שאנחנו, נגזר ונצרב מאישיותך, אבהותך ואהבתך.
אנו רואים ומכירים אותך כאדם במובן הכי טהור של המילה – רגיש אוהב את כולם, אופטימי, בעל חוש הומור, חכם, איש עשייה, איש אדמה, רחב אופקים, נותן ותורם, מאמין באדם באשר הוא אדם, אוהב ללמוד, לשתף ולהיות שותף.
אתה בעל לב שהכיל את כולם – לב שקרס.
אתה האב הטוב ביותר שאפשר לייחל לו – תומך, מחזק, מוביל, מחבק, יודע לדרוש, לזרום אתנו, עם השינויים במשפחה ובסביבה.
אוהבים לשבת אתך ולשוחח על כל נושא אפשרי, כי אתה איש שיחה שיודע לשמוע, להשמיע, ולהקשיב.
אתה אוהב מאד, בכל נימי נפשך, את אמא ונותן לה את כל תשומת הלב במשך 24 שעות ביממה וכך גם אותנו הילדים, הנכדים והנינים.
נפילתו של דני, השאירה צלקת מאד גדולה בליבך. גם זכר משפחתך שנספתה בשואה השפיעה עליך קשה מאד.
אבא אתה אוהב את אלונים, את האנשים, את הנוף המקסים שאפילו בימים הכי קשים התעקשת לראות, אתה אוהב לטייל ביער הפורח בחורף, ללקט פטריות וגם לאכול אותן.
אבא אנחנו כותבים בלשון הווה, אבל עכשיו אנחנו מובילים אותך בדרכך האחרונה וטומנים אותך באדמה שכל כך אהבת.
אנחנו אוהבים אותך אבא, מחבקים אותך חזק ומבטיחים לך לשמור ולעזור לאמא כל הזמן.
בנך ובתך אופיר ונעמי
