רחמים אפיק ז"ל
נולד ב – 01.04.1945
נפטר ב – 27.06.2022
קורות חיים
רחמים נולד ב – 1.4.1945 להוריו חסיבה ודוד במקנס שבמרוקו. אביו עסק בחייטות בחנותו שברובע היהודי. במשפחתו נולדו 8 בנים. כדי להקל על הוריו בקיום המשפחה גדל רחמים אצל סבו וסבתו עד עלותו ארצה. סבו, שחלק מיומו הוקדש ללימוד התורה, חיבב על רחמים את אורח החיים הדתי ושלחו ללמוד בתלמוד תורה.
בבית ובסביבתו הקרובה היתה כמיהה לארץ ישראל ולירושלים, שהצטיירה בדמיונו כעיר גדולה ותושביה היהודים חיים על פי דין התורה.
בהיותו כבן 11 נפרד בלב כבד מסבו וסבתו ועלה לארץ בשנת 1955 עם הוריו ואחיו.
המשפחה השתקעה בבית שאן והאב נאלץ לעבוד בקטיף כותנה בידיים על מנת לפרנס את משפחתו. מכיוון שהוא לא עמד במכסה הרצויה הוא נעזר לשם כך ברחמים, שנאלץ לעזוב לשם כך את בית הספר.
עם מעבר המשפחה לחיפה עבד רחמים בעבודות שונות והשתלב בלימודי ערב לשם הרחבת השכלתו.
לקראת גיוסו לצה"ל נפגש רחמים בתגובתם של הנערים ביניהם חי, שראו עצמם בנים חורגים למדינה ולא חשו בצורך להתגייס לצבא, אך למרות זאת התגייס ושרת בחטיבת גולני.
בהמשך עבד רחמים בצי הסוחר והגיע בהפלגותיו לארצות השונות. בסיום התקופה הזאת פגש רחמים בשושי והם נשאו.
באלונים נולדו לבני הזוג ילדיהם אהוד, ירון, שאול, הראל ונוה.
זכורה לטוב עבודתו של רחמים כנהג מרפאה מסור, ונאמן לשירות אדיב וענייני לציבור החברים.
רחמים שהיה צמא דעת השתתף בחוגים רבים ומגוונים באלונים ומחוצה לה.
תהא מנוחתך שלמה.
אבא יקר,
אין לי מילים לתאר לך כמה אנחנו מתגעגעים אליך.
אני יושב וכותב את המילים הללו והדמעות לא נעצרות.
אבא, חשוב לי שתדע שאתה תמיד תשאר אצלנו בלב. תמיד נזכור אותך אבא אהוב שלנו.
אבא, אני זוכרת ששאלת אותי באחד הביקורים שלנו אצלך, האם המחלה הזו תעבור לך? כאשר היא כבר היתה בשלב מתקדם, ולי לא היה האומץ לספר לך את האמת. אבא, תסלח לי כי לא סיפרתי לך את האמת. אבל זה היה רק בשביל לתת לך עוד טיפת עידוד ואולי שביב של אופטימיות.
אבא, אני עד היום שואל איך ולמה המחלה הזו פגעה בך? אתה, שהיית אדם פעיל, אוהב טיולים וספורט, איך עם השנים המחלה הזו שאבה ממך את כוחותיך אבל אתה נלחמת עד הרגע שבו הגוף הצנום שלך כבר לא יכול היה לשאת את המחלה הנוראה הזו, שפשוט חיסלה את שארית כוחותיך.
אבא יקר, אני מקווה שתסלח לי שלא הגשמתי לך את הרצון לנסוע לטייל בחיפה בזמן האחרון, במקום בו היו לך זיכרונות מעברך. אבא, דע לך שפחדתי ולא היה לי האומץ במצבך, שכבר היה מאוד מורכב לקחת, לקחת אותך שמא תתפרץ אחת מתופעות המחלה ולי לא תהיה אפשרות לסייע לך.
אבא, אנחנו אוהבים אותך. לנצח נזכור אותך אבא אהוב.
תנוח על משכבך בשלום. הראל
רחמים יקר.
לי קשה לקרוא לך רחמים, כי קראנו לך כל הזמן רחמיינו, עוד מהתקופה של האחות נטלי, וכך התרגלתי לקרוא לך.
איש יקר.
הגעת אלינו לעיינות לפני מספר שנים ומיד כולנו אהבנו אותך.
ראינו כיצד אתה נאבק להשאר עצמאי ככל האפשר.
למרות שמחלתך הלכה וגברה עליך, ואיתה הקשיים הפיזיים והמנטליים, הרי שהמסר שהעברת אלינו היה אני בריא, ורוצה גם להיות עצמאי.
ואנחנו, שהתחייבנו לשמור על ביטחונך, חיפשנו ללא הרף פתרונות יצירתיים שמצד אחד ישמרו עליך ומצד שני שלא תרגיש כבול. לא תמיד הצלחנו בזה. כעסת הרבה על ההגבלות, וכאן המקום להתנצל בפניך ולומר שוב, כל מה שעשינו היה לטובתך.
גם כשהדיבור היה קשה עליך הצלחת לדבר והבנו שלפנינו איש מלא ידע וחוכמת חיים.
היית שותף פעיל בהכל! בחידונים, שם התגלה רוחב הידיעה שלך!
במפגשים עם בני הנוער, עם החיילים, עם בנות המכינה בחוגי הערב, בפיזיותרפיה עם אלי שכל כך אוהב אותך בהכל!
לי זה נתן תחושה טובה, שהגעת למקום המאפשר לך להיות עסוק ופעיל ככל שניתן.
זכית בבנים מהמעלה הראשונה!
מסורים, אוהבים, קשובים לך שחיפשו יחד איתנו מה עוד ניתן לעשות למענך.
אשריך רחמים.
למרות שידעתי שמצבך הבריאותי לא פשוט הרי שפטירתך הפתיעה אותי.
לפני שנסעתי עברתי בין הדיירים לפרידה קצרה ואיחלת לי חופש נעים ולחזור בשלום.
עצוב וכואב לי שלא אראה אותך בשובי.
אני מתנחמת בכך שהסוף היה קצר, ללא סבל.
מספיק סבלת בשנים אלו.
לכם הראל, אהוד, שאול, נווה וירון אומר, תודה מכל הלב.
הייתם שותפים אמיתיים שלנו בטיפול ברחמים ולימדתם אותנו כיבוד אב אמיתי.
ולמתנדב היקר נועם אומר יישר כח. מסירותך לרחמים מעוררת הערכה רבה, והוא זכה בך.
נוח בשלום על משכבך רחמים, רחמיינו.
אני כבר מתגעגעת אליך.
יהי זכרך ברוך
אושרה
בשם כל צוות בית עיינות..
