(23/07/1942 – 16/02/2015)
ראובן נולד לנסים ושולה ז"ל, בבית החולים "הדסה הר הצופים" בירושלים. אח בכור לחוה, רותי ז"ל, עזרא ואילנה.
המשפחה התגוררה אז בשכונת מקור ברוך וראובן למד בבית הספר "תחכמוני" שבשכונה.
בהיותו כבן 12 הגיעה משפחת אלבג הענפה לאלונים, במסגרת מה שכונה אז "מבצע מן העיר לכפר", לאחר שבני המשפחה נדבקו בחיידק הקיבוצי עת נקלעו במקרה לקבוץ מעברות ואהבו את מה שראו בסיור שערכו בקיבוץ.
ראובן הצטרף לכיתת "ניצן", בה בלט בזכות כישוריו וכישרונותיו הרבים, ביניהם ציור, פיסול, משחק דרמתי, מוזיקה ושירה ב"רביעיית ניצן" הזכורה לטוב.
את שירותו הצבאי עשה בחיל החימוש, ומיד לאחר השירות יצא לשנת שירות בקדמה.
בשנת 1964, אחרי נישואיו ליהודית, עברו בני הזוג לחיות בארה"ב, בה נולדו ילדיהם מיכל וג'רי.
עם שובם לאלונים בשנות השבעים עבד ראובן ביציקה ב"אלום". כעבור שנים בודדות נפרדו דרכיהם.
את לוסי (לבית מנינג) פגש ראובן כאשר למדה עברית באולפן, לפני כ-31 שנים ומאז פרחה האהבה ביניהם והם לא משו זה מזו.
לראובן היו ידיים ולב של זהב והוא היה איש שירות בכל נשמתו ומאודו. במשך השנים קיבל על עצמו תפקידים רבים, כשבכולם עסק במתן שירות לציבור. זכורים לטוב תקופת היותו חצרן ודאגתו הבלתי נלאית תרמה שאלונים תהיה נקייה, מאורגנת ומסודרת.
ראובן היה כתובת לצרכים רבים של החברים והילדים, בהם: תיקון ואחזקת "קלנועיות", אחזקת דירות ובתי הילדים, מילוי ואספקת גז, ציור ובניית תפאורות לחג החמישים, איש ההגברה בחגי הילדים והקיבוץ, ולהבדיל – גם בלוויות.
תמיד נכון למלא כל פנייה אליו במאור פנים. אפשר היה להרגיש שהזולת חשוב לו וחשוב לו שיהיה מרוצה. כל מה שהיה לאל ידו לעשות עמד לרשות החברים והקיבוץ.
אחד מתחביביו היה תיקון ושיפוץ אופני ילדים, כשהוא מרכיב ומחבר חלקים שונים לכלי איתו יכלו הילדים לשמוח בימי שבת בצהריים ברחבה שלפני חדר האוכל.
ראובן היה איש רעים להתרועע וחובב של בילויים וכך קרה שכל מסיבה, בה נוגנה מוזיקה לריקודים, נפתחה בריקוד זוגי שלו עם לוסי.
בערבי שישי נהנה מחברתם של הצעירים במועדון האסם, כשהוא משחק איתם סנוקר כנער צעיר.
ראובן היה איש נעים עם נפש חמה ואוהבת. תמיד ראינו אחריו שובל של ילדים ההולכים ומוקסמים מדבריו וממעשי ידיו. בחודשים האחרונים, כשמחלתו גברה עליו, נזקקנו לשלושה חברים כדי למלא את שלל התפקידים שלקח על עצמו בהשקט ובצנעה.
אנו נפרדים היום מאיש אהוב על הבריות, חרוץ, מסור וצנוע וחסרונו יורגש עוד זמן רב באלונים. ללוסי, לכל האחים, לדודים ולדודות ולכל שבט אלבג, אנו עמכם באבלכם.
תהי נשמתו צרורה בצרור החיים.
My Reuven
Know you hate sentimental speeches but forgive me this once.
We sang, danced and drummed, laughed, fought and made up through 31 never boring years.
I watched in awe as you created your amazing art. I loved that whatever you did, you did with all your heart and soul – be it working in the garden, mending a bike or being the sound man at one of alonim's many parties…. and most of all the wonderful surprises you always made for me after I had been away in England..
Now it's time to rest my love… No more words, just I love you… then.. now.. and always…
I already miss you…
Your Lucie
ראובן שלנו
איש יקר, איש ישר
היום עומד כאן קהל גדול שמוקיר אותך ואת כל מעשיך.
הנתינה שלך הייתה בכל זמן, בכל מצב ובכל מה שנדרש, בעזרה או בעצה טובה.
היית אדם שלא הכביד על סביבתו, גם ברגעים הכואבים שלך. היית מוקף באהבה מכל בני המשפחה, החברים, הילדים שהכירו אותך כאשר נעצרת לומר להם שלום.
תחסר לנו מאד איש יקר.
ינעמו לך רגבי האדמה הזאת, נוח בשלום על משכבך.
נותרנו רק עם הגעגועים אליך.
כואבים ואוהבים,
שמחה
דוד ראובן שלנו
הדוד הגדול שלנו. דוד גדול שיחסר לנו מאד.
התעוררנו לבוקר שקיווינו שלא יגיע. אנו מהלכים ביום זה עם צער עמוק ולא מאמינים שאנו נפרדים ממך.
תמיד נזכור את נתינתך למשפחה, את אהבתך לכולנו, ואת סיפורי הילדות הרבים מבית ננה, באבא, סבא וסבתא.
אתה מהווה לנו השראה לחיים טובים בדרכך הייחודית.
תמיד התגאינו בדוד שלא מחסיר אף אירוע, תמיד מוכן לעזור בכל, רוקד בכל המסיבות, נהנה ממוזיקה טובה ומופיע באסם כאחד מהחבר'ה.
כל מה שעבר בידיים שלך היה לזהב, תמיד ידעת לתקן כל דבר שהתקלקל, כל מנוע ששבק חיים וכל פנצ'ר. גדלנו והתגלגלנו בהנאה על האופניים המדהימות שבנית לנו ולכל הילדים בקיבוץ.
זה היה מזמן, כשהיינו נפגשים יום יום בחדר האוכל והיינו מתרוצצים ברחבה ומחליפים בינינו את כל סוגי האופניים. כל הילדים תמיד היו סביבך ובשביל כולם היית דוד ראובן.
אתה אחת מאבני היסוד בקיבוצנו, היית תקליטן מספר אחת של כל האירועים, ישבת בבקרה על הסאונד וניצחת בכזאת קלות על העניינים. כמו כן, את כשרונך בציור, כולם ידעו, בתפאורות הכי יפות בחגים.
אהבנו להפגש אתך ביום ששי אצל סבתא, לקשקש קצת על השבוע, לצחוק על סבתא וככה לקבל את השבת.
גם זוגייתך עם לוסי, המלאה באהבה ונתינה, מלמדת אותנו מהי זוגיות טובה, גם אחרי שנים רבות יחידיו.
אנחנו אוהבים אותך ורוצים לציין שאין ברי מזל כמונו על שהיה לנו דוד גדול שכמוך.
אוהבים אותך מאד ומבטיחים לשמור לך על לוסי.
מכל האחיינים בקיבוץ, בארץ ובחו"ל.
ראובן הוא שם מיוחד, אחד משני-עשר שבטי ישראל. היית בן לשבט האלבגים אשר הגיע לאלונים במהלך שנות ה-50. הצטרפת לכיתת ניצן והפכת לחלק בלתי נפרד מהנוף המקומי. רבים הכירו את ראובן בעל ידי הזהב, עם הלב הרחב. אשר סייע, פעל, תמך, תיקן, שיפץ וארגן את כל הקשור לאופניים, קלנועיות, טיפול במכוניות, העברת טסטים ועוד-ועוד. לכולם הארת פנים ותמיד הצטרפת לפרויקטים שונים: הצגות, חגים, אירועים, בר מצוה, חגי מחזור, חגי משק. ראובן יעזור, ראובן מכיר, ראובן ישנו והכול יהיה בסדר. מערכות הקול היו תחת השליטה שלך ורבים נעזרו בטוב לבך ובמסירותך הרבה.
היה לך גם צד אחר, שונה במקצת. אהבת מאוד-מאוד לשבת על המרפסת בימי קיץ לוהטים כמו גם בימי חורף קרים – עם העיפרון המחודד ומסביבך תשבצים, תשחצים וכול הקשור בפתירת חידות וחידודים. לא ויתרת על תחביב זה לאורך שנים רבות.
כאשר ראינו שאתה לא יושב יותר על הכיסא הקבוע שלך במרפסת, שערמת העיתונים נותרה ללא שימוש, הבנו כי נפל דבר. החל המאבק האחרון שלך – המאבק לחיים. יחד עם לוסי, האשה שלצידך, יחד עם בני משפחה, חברים, שכנים וידידים – נעשה מאמץ גדול לשפר את מצבך, להקל על מכאוביך. עד שליבך נדם הלילה.
לוסי, מיכל, ג'רי, חווה, עזרא, אילנה, שמחה, מנשה ובני משפחת אלבג הענפה – מי ייתן ולא תדעו עוד צער. תצליחו ללכד את השורות, לספר בשבחו של ראובן, אשר ידע לבטא את עצמו בדרכים רבות, כולל בציורים יפים המפארים את קירות ביתם של לוסי וראובן.
ראובן, נוח על משכבך בשלום. אני מאמין כי שם למעלה, יימצא לך תפקיד מתאים. כי הרי אלוהים לוקח לו את הטובים ביותר שיהיו לצידו.
יהי זכרך ברוך ! אמן !
אלדד
