(21/10/1938 – 12/05/2012)
אברהם נולד בירושלים בסוכות, בשנת 1938, הילד התשיעי להוריו חנה ודוד אלבג ז"ל.
בהיותו בן 17, בסוכות 1955, הגיע עם הוריו ורוב אחיו לאלונים, במסגרת המבצע הלאומי של מעבר אוכלוסין "מהעיר לכפר".
כעבור שנה התגייס לצבא ושימש כנהג משאית, בעיקר במשאיות להובלת טנקים.
בשל תפקידו זה היה תמיד מראשוני המתגייסים למילואים, בצו 8, לכל המלחמות.
עם שחרורו חזר לאלונים ועבד מספר שנים כנהג ב"תבור".
כשהקימו את "אלום", היה מראשוני העובדים במפעל ואף זכה בו לתואר ה"עובד המצטיין".
בהמשך עבר לעבוד ב"אלגת" וכעבור שנים אחדות – עבר לעבוד במחסן הכללי, לצדו של אברהם ליכטמן ז"ל, שם עבד עד הגיעו לגיל 60, אז קיבל אירוע מוחי שמנע ממנו את האפשרות לחזור לעבודה.
ב-1965, בהיותו בן 26 שנים, נישא אברהם לאסתר ונולדו לו שני ילדיו: ניר והדס.
עם עזיבת אסתר את המשפחה ואת הארץ, נותר אברהם לבדו במשימת גידול הילדים. כעבור שנים אחדות עזבו הילדים ועברו לגור עם אמם באוסטרליה.
אברהם נותר לבדו ו"אומץ" ע"י המשפחה הרחבה.
אברהם, שהיה איש טוב וצנוע, חרוץ, נעים הליכות ושכן טוב – חי חיים מלאי צער.
בחודשים האחרונים חלה התדרדרות רבה במצבו הבריאותי והוא אושפז לעיתים קרובות בבית החולים.
אתמול בבוקר, עם אור ראשון, שב אל אבותיו ונגאל מייסוריו.
תהי נשמתו צרורה בצרור החיים.
זכורים לנו ימים לא קלים כילדים, בעיקר במלחמת השחרור, כאשר לא ניתן לנו לצאת מהבית לבית הספר או לשכונה, לשחק. בימים כאלה קראנו סיפורים מספרי הלימוד.
אברהם למד בתלמוד-תורה, ובבית היו ספרים העוסקים בתורה. הדפוס בספרים אלה היה בכתב רש"י, שאברהם ידע לקרוא ולכתוב בו, וגם לימד בבית את כל מי שרצה. כך היה יכול לקרוא לנו מהספרים, כולל הפירושים מתוך המקרא. כמו כן אהב לקרוא ספרים שהגיעו אלינו בדרך כלשהי מחברים וחברות של האחים הגדולים בבית, או שהבאנו מביה"ס.
כשסיים אברהם את לימודיו, הוא יצא לבי"ס מקצועי בו למד במשך שלוש שנים, עד שעברנו לאלונים בשנת 1955. אחרי השירות הצבאי, היה במשך שנה בקיבוץ יד-חנה בשנת שירות.
כשחזר אברהם לאלונים, נישא והוליד שני ילדים. הפרידה הכואבת מילדיו קשתה עליו מאד והוא לא התאושש ממנה. את כל כוחותיו ומרצו השקיע בעבודה בנהגות, ב"אלום", ב"אלגת" ובמחסן הכללי. הילדים והנכדים של אחיו ואחיותיו היו יקרים ללבו. הוא אהב אותם והם החזירו לו אהבה.
כאשר קיבל אברהם את האירוע ואחרי שובו הביתה, סבבו אותו חברים, התעניינו בו וביקרו אותו.
אברהם אהב את המשפחה וניסה ככל יכולתו להעניק ולהחזיר אהבה.
נעים הליכות היה, צנוע ונוח לבריות.
הוא ייזכר בינינו כאדם חביב ואהוב.
בני המשפחה
