(09/04/1914 – 19/12/1972)
נולד ברוסיה להוריו אסתר אטל ושלמה רפפורט כאח אמצעי ללאה ונחמן.
בשנת 1921 עלתה המשפחה לארץ.
בתל אביב הקטנה של אותם הימים, קיבל שמוליק את חינוכו בגמנסיה הרצליה.
בהיותו נער, נמנה על ראשוני "תנועת הצופים העובדים".
בשנת 1931 התגייס שמוליק להגנה כאתת באיזור תל אביב. במסגרת שירותו סיים ב-1936 קורס קצינים וב-1938 קורס מפקדי פלוגות.
הוא הצטרף לאגודת השומרים ובשנות המאורעות 36-39 היה נוטר ומפקד הטנדר ביגור ובעמקים, שיתף פעולה עם וינגייט, ותוך כדי סיורים לאורך קו הנפט, הגיע לאלונים
ופה פגש את רבקה, שהיתה מא"זית של אלונים והתקשר לקיבוץ.
בני הזוג נשאו ונולדו ילדיהם שלומית, חגי, ואיתי.
בשנת 1940 התגייס לצבא הבריטי, היה חלק מסוללת תותחי נ"מ שהוקמה בארץ ישראל ולקח חלק בהגנה על חיפה, הגיע עד דרגת רב-סמל יחד עם עמיתו אברהם יפה. עם הקמת הבריגדה היהודית הצטרף לשורותיה ולחם עמה במערכה על נהר סניו באיטליה. השתחרר מהצבא הבריטי ב-1946 בדרגת סגן.
לאחר שחרורו מונה למפקד גדוד חי"ש ובהמשך למפקד גדוד 31 של חטיבת אלכסנדרוני. ב-1949 מונה למפקדו הראשון של חיל התותחנים, הקים את מערך ההדרכה של החיל והיה מהתורמים לארגונו ועיצובו ולאחר התארגנות החיל, מונה לראש מטה פיקוד הצפון.
לאחר שחרורו מצה"ל החל את לימודיו בסמינר הקבוצים בתל אביב והכשיר עצמו להיות מורה למקצועות הריאליסטיקה בכתות ההמשך. לימד וחינך בבית הספר באלונים.
בשנת 1966 התמנה כמנהל "קרית הפלדה" ולאחר סיום תפקידו ניהל את "אלום", בתקופתו נבנה המבנה החדש והמפעל גדל והתרחב , כשהוא משלב לימודי מנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב.
בשנה האחרונה לחייו ניהל את "בית מרגולין" באורנים.
שמוליק נפטר חודשים ספורים אחרי רבקה, האשה שהיתה איתו.
