תדמור דוד

(20/11/1920 – 09/03/2016)

דוד כתב:

נולדתי בגרמניה בנובמבר 1920. שנתיים אחרי תום מלחמת העולם הראשונה. השם שניתן לי- ריצ'רד פאול, היה לזכרם של שני בני דודים שנפלו במלחמה.

עם הגיעי לגיל 12 עברתי 7 תחנות מגורים. בעקבות המשבר הכלכלי בגרמניה נאלצו הורי למצוא מקומות עבודה במקומות נפרדים.

אני כילד הייתי בחסות סבא וסבתא שלי. בגיל בית ספר הלכתי לבית ספר יהודי. עם עליית היטלר לשלטון בשנת 1933 קיבל אבי עבודה בצרפת ואז משפחתי התאחדה שוב.

לאחר מספר שנים, בשנת 1934, נפטרה אמי עמליה- מיה. המשפחה התפרקה. אבא עבר לפריז, אחותי ג'אן נשלחה לשוויץ לאחות של אבא שלי.

דודתי שעבדה בעליית הנוער סידרה שאעזוב ארצה, ומחיפה הגעתי לחברת הנוער בגבת.

המטפלת שלי בגבת הייתה פניה ברנשטיין המשוררת וכאן בארץ התחלתי ללמוד שפה חדשה, השלישית במספר, זכור לי שבכל מעמד חברתי שרנו כהמנון את שירו של ביאליק "תחזקנה ידי כל אחינו", והאינטרנציונל- אז הדגל האדום נישא ליד הדגל הכחול לבן.

בגיל 16-17 אחרי שנה בקיבוץ גליל-ים, נסעתי לפריז לבקר את אחותי ואבי שהקשר איתם נותק ב 1939.

הגעתי לאלונים בשנת 1940 ומאז זהו ביתי, כאן אני חי עם רינה, עם שני ילדי עמליה ועידו ועם נכדי וניני.

אני בשנותי הרבות באלונים עבדתי בפלחה ובמוסך, באחד מסיורי המקצועיים, מצאתי מפעל קטן לאילגון והעברתי אותו לאלונים. כאן ניתן השם אלגת

ניהלתי את שני מפעלי התעשייה, מספר פעמים הייתי מרכז משק ועוד ועוד תפקידים.

באמצע פעילותי בקיבוץ יצאתי לעבוד בארגון עובדי הפלחה ומועצת הכותנה. הייתה לי הזכות להביא ארצה את הקטפות הראשונות לענף הכותנה בארץ שהתחיל להתפתח.

לאחר מכן עברתי לעבודה במשביר המרכזי, ריכזתי את מחלקת המכונות החקלאיות במשך מספר שנים. כל אותה התקופה המשכתי להיות קשור ומעורב בחיי אלונים שכה אהבתי.

אהבתי הגדולה הייתה רינה שעכשיו בט'ו בשבט חגגנו 70 שנות נישואים מאושרים מלאי עניין ואהבה.

מספר מילים שלנו: עוד יום לפני מותו אבא שאל והביע את דעתו והתרגשותו מבנית המפעל החדש לאלגת ושמח. הוא לא החמיץ לראות כל מועצה, התעניין ושאל עד יומו האחרון.

יהי זיכרו ברוך

דברים שנכתבו לעומק הלילה מהלב והראש שעות ספורות לאחר שנדם לבו של אבא לנצח.

אבא, מילה אחת נהדרת האומרת הכול

אבא, כמה שאהבנו להשתמש במילה המיוחד הזאת כשפנינו אליך,

אתה ענק מגזע נדיר ומדהים ותישאר ענק לעולמי עד ואתה שלנו.!!

בן אדם של שוויון ללא גבולות,סוציאליסט בעומק נשמתו שעד השנייה האחרונה האמין בכך וקיבל באהבה וייסורים את השינויים.

לא סתם בחרת את הכותרת של סיפור חייך "זיכרונות של מהפכן שמעולם לא חווה מהפכה"

אבא, מאתמול אני בוכה ולא מצליח לעצור את הדמעות, דמעות של געגוע ואהבה.

אני לא זוכר אותך אי פעם מזיל דמעה גם שהתבשרת על מותה של ז'אן אחותך שכה אהבת.

ידענו עמליה ואני שלא לעולם חוסן, אבל כך אבא? ללכת בלי להגיד שלום? הרי נשארו בייננו כל כך הרבה נושאים פתוחים לדסקס כי האמנת שהדברים פתירים ויש להפעיל שכל ישר שניחנת בו למכביר.

כשנפרדנו אתמול בפעם האחרונה , נראתה כל כך שלם עם 96 שנותיך, נישקתי אותך 4 פעמים על המצח אחת לכל ילד כי מלבד טל הם לא הספיקו להגיע.

רציתי כל כך שתתעורר אפילו לרגע קצר אחד כדי ללטף את ראשך כפי שעשיתי תמיד.

אנחנו כל כך מתגעגעים אבא,

רגשות לא היו הצד החזק שלך מלבד אהבה אין סופית לאמא, ממש לפני שבועות ספורים בט"ו בשבט חגגתם 70 שנה של ביחד.

התמונות רצות מול העיניים: ג'ון דירים בגדלים שונים,קטפות ירוקות לא פרגנת לאדומות,ריח אדמה חרושה שכל כך אהבת, בוסתן פירות שגידלת לתפארת,מפעלים שניהלת ומשפחה ענפה מחבקת ואוהבת כל כך שגידלת. משפחה שכל כך הייתה חסרה לך מאז היותך נער בן 12 לאחר מות אמך עמליה.

לאחרונה התגעגעת אליה כאילו שידעת שאתם הולכים להיפגש בקרוב.

אבא,סבא,סבא גדול שלנו, לא בא לי להיפרד ממך, עמליה ואני כל כך אוהבים אותך. נתת לנו עשרות שנים שלאושר עילאי וגאווה אין סופית.

נאבקת קשות במחלת הפרקינסון ולא נתת למחלה לנצח,נלחמת כארי כפי שרק אתה יודע לעשות ,חיפשת ללא הפסקה איך לשפר את איכות חייך עם המחלה והראיה שהלכה ונעלמה וכבר מספר שנים הם לא הצד החזק שלך.

אני מקנא בך על איך שהצלחת ללמוד 5 שפות ואיך רכשת השכלה רחבה כל כך בשפע של תחומים מבלי להיות יום אחד בביה"ס מאז גיל 12 .

אנחנו יכולים ורוצים לספר ולספר עליך אבל הגרון נחנק בכל שנייה יותר ויותר , הזיכרון הוא כל כך טרי וכואב והלב ממאן לכתוב הכול.

אבא, ההייתה פריק של שוויון זהו עיקרון שהיה מקודש עליך,

בהיותך נער בפריז אבא שלך ואחותך ז'אן שכה אהבתה לקחו אותך לבית קפה, סירבת לשתות קפה שכה אהבתה ואמרת: אני אשתה קפה? בעוד תענוג זה נמנע מחברי להכשרה.

כתבת בסיפור חייך,

"העבודה היא האספירין שלנו(ניתנת לכל חולי ומכאוב) העבודה הייתה אידיאולוגיה ,דת ואחד העקרונות של הקולקטיב אולי החשוב ביותר, עיקרון של עבודה עצמית עקרון שהיה במעמד של קדושה".

כזה אתה אבא, לב אוהב, אושיה של אחד בדורו.

לעולם לא נשכח אותך אדם יקר שלנו.

כולנו בוכים ומתגעגעים מאד

תנוח בשלום תחת עץ האלון שביקשת להיקבר. עמליה, ועידו שלך לתמיד

יש לנו סבא דוד אחד

עם חוש הומור מאד מיוחד

שבכל ארוע וחגיגה

חורז לנו חרוזים

שסבתא מקריאה

סבא ששומע מוסיקה קלאסית בלי הפסקה

ומקשקש ב-5 שפות בלי בעיה

סבא שאתו אפשר על הכל לדבר

סבא אוהב ומתעניין ולא מוותר

סבא שדוגל בערכים הקיבוציים

בדו קיום וסוציאליזם

סבא שמבוקר עד ערב עבד

ואת סבתא כל השנים אהב

תמיד נזכור שאת החיים צריך לאהוב

ולדעת לנצל כל רגע עד תום

גאים בך ואוהבים אותך

בטוחים שתשמור עלינו מלמעלה

מהנכדים והנינים