(31/12/1959 – 01/01/2002)
רבקה נולדה להוריה הלה ויצחק רטמן זכרונם לברכה ואחות לדוד ושוקי. רבקה נולדה
אחרי שני בנים והוותה אושר מיוחד להוריה. בתמונות גיל הינקות והילדות, נראית
ילדה יפיפיה וחייכנית. ובכיתה א' נמנתה על כתת "חורש".
אמא הלה, חלתה כשרבקה הייתה בת 6 , אבל המחלה הקשה הוסתרה מן הילדים
כדי שיזכו בעוד מספר חודשים של שלווה. שבוע לאחר שחגגו לרבקה את יום הולדתה
השביעי, (הארוע הונצח בתמונה) אמא הלה נפטרה ונעלמה מחייה של רבקה לנצח.
ביום ההלוויה לקחו את רבקה לטיול בחיפה וכשחזרה המשיכה לחכות לאמא שתחזור
עד יום מותה.
אבא יצחק, בתוך אבלו הכבד, ניסה למלא את מקומה של האם החסרה.
רבקה סיימה את לימודיה בבית-הספר ביגור ויצאה לשנת שרות בנערן שם רכשה
חברים חדשים ויצאה לעצמאות. כשחזרה משנת השרות, התגייסה לצבא, לחיל הים
ושרתה בחיפה. תוך כדי השרות. התגלה הסרטן בגופה. היא נותחה ועברה הקרנות
וכולנו התבשרנו על החלמתה. רבקה חזרה לצבא וסיימה את שרותה בחיל הים.
רבקה השתלבה באלונים והחלה לעבוד כמטפלת בכיתת "תמר". המחלה חזרה 7
חודשים לאחר-מכן והפעם, באופן חמור ביותר, אך היא נלחמה בה, עברה טיפולים
כימותרפיים קשים והבריאה.
בתקווה חדשה יצאה רבקה לשנת חופש. עבדה במנפטה וכאופר ויצאה לטיול הגדול
בארצות הברית.
רבקה חזרה לאלונים, עבדה בחינוך, במטבח, בלי-לה-לו, במרכולית בסוכנות הדואר
ובעבודת חוץ (סניף הדואר בחוצות אלונים) ולבסוף, במזכירות אלונים.
כל חייה הייתה שותפה לועדות התרבות המתחלפות. את אהבתה לסרטים, ביטאה
בתפקיד מזמינת סרטי הווידאו לקיבוץ וכאחראית על ספרית הווידאו המקומית. בשנים
האחרונות הייתה בוועדת רכב וטיפלה בנושא הקרלוגים.
אי-אפשר לספר על רבקה מבלי לספר על התבשילים והעוגות שלה, אהבתה הגדולה.
היא חלמה על מטבח גדול ונוח בבית החדש, שהסתיימה בנייתו – בו השקיעה את
הכל ואליו חלמה לעבור – חלום שלא הוגשם!
רבקה לא ממשה את האמהות, אבל הייתה אמא ודודה לכל ילדי חברותיה הרבות
ובעיקר לאחייניה, בם ראתה ילדים שלה, אהבה אותם בכל מאודה ועזרה בגידולם
היום הם כואבים את מותה. כשם שאבא יצחק גידל אותה במסירות אין קץ – כך
טיפלה היא בו כשחלה ולא יכול היה לטפל בעצמו וליוותה אותו במחלתו עד מותו.
בגיל 33 עברה רבקה התקף לב קשה שגרם נזק בלתי-הפיך ללבה, כתוצאה מטיפולי
הכימותרפיה ההקרנות שנתנו אשליה של רפוי הסרטן אך עשו נזק לגופה. שוב עברו
מספר שנים ובעיות הבריאות הלכו ותכפו – בשלוש שנים האחרונות נכנסה ויצאה
מבתי-החולים, ועד לאשפוזים האחרונים ואנו חסרי אונים מול המחלה הבלתי-מזוהה
ונסיונות הרופאים לאתר ולטפל בה. גופה לא עמד בזאת.
רבקה שדרה אופטימיות גם בזמנים הקשים ביותר, רק בשבוע האחרון לחייה, החלה
לבטא ייאוש.
