(18/10/1918 – 08/05/2001)
נולד בעיר וולברום שבפולין למשפחה דתית ואדוקה בה 8 ילדים.
בילדותו למד בבית ספר ממלכתי בשעות היום ואחר הצהרים למד ב"חדר".
בנעוריו עם הצטרפותו לתנועת נוער ציונית, עזב את לימודי התיכון והתגייס לעבודה בתנועה מחוץ לביתו ולעירו.
בספרו על שנות נעוריו, תאר יצחק את האנטישמיות שפשטה ברחוב הפולני, עוד טרם פרוץ מלחמת העולם השניה.
עם כניסת הגרמנים לעיר הוטלו הגבלות על יהודי המקום. הם נאלצו לשאת את הטלאי הצהוב ולסבול מעוצר לילי ועונשים נוספים.
בתקופה זו חי יצחק עם משפחתו ובנובמבר 1940 הוא נלקח לעבודות כפייה, בהן סלילת כבישים ובניית מבנים.
כך עבר יצחק במספר מחנות עבודה עד שבנובמר 1944 הועבר למחנה הריכוז גרוס רוזן .
ב-8.5.1945 עם סיום המלחמה, שוחרר יצחק מעבודות הכפייה במחנות השונים.
עם שחרורו התחיל לחפש את בני משפחתו בעיר הולדתו, ולאחר חיפושים רבים מצא את שתי אחיותיו שנשארו בחיים אחרי שעברו את התופת. שאר בני המשפחה נספו בשואה.
יצחק חבר לניצולים שונים שהצטרפו כמוהו לריכוזים בהם פעלו נציגי ההתיישבות באירופה לאחר המלחמה במטרה לארגן קבוצות יהודים לקראת עליה לארץ.
יצחק והלה נפגשו ועשו את דרכם לארץ תוך נדודים במדינות אירופה השונות עד הגיעם לאיטליה והפלגתם באוניה "נצר סירני" לארץ. הם הגיעו לארץ בקיץ 1946 וזמן קצר לאחר מכן הם הגיעו לאלונים, בה נשאו, ונולדו שלושת ילדיהם.
באלונים עבד יצחק בגן הירק, בגידול ברווזים ולאחר מכן בלול, בו התמיד שנים רבות.
בשעות הפנאי טיפח יצחק את הגינה סביב ביתו, בו גידל את משפחתו לה היה מסור ובה השקיע את מרבית אונו ומרצו וזאת מתוך רצון לחסוך מהם סבל ודאגה בחיי היום יום.
עם מותה של הלה, עשה יצחק מאמצים רבים למלא את החסר ולהעניק לילדיו בית בו מתבשלים תבשילים ונאפות עוגות.
עם נישואי הבנים ולידת הנכדים, הפנה יצחק את זמנו לבילוי בחברתם. שעות רבות יכול היה לשבת, לספר סיפורים לשחק אתם להקשיב להם וליהנות אתם.
טיולי הקבוץ לאזורי הארץ השונים, היו אחת האהבות הגדולות , בהם התמיד, ונהנה מהם הנאה רבה.
את אוסף הבולים המסודר והמרשים לו הקדיש זמן רב, הוריש לדורות שבאו אחריו.
