(11/01/1945 – 10/01/2003)
עוזי נולד באלונים להוריו לאה וישעיהו.
בילדותו חווה עוזי משבר, בעת שאביו גילה שאשתו וילדיו לא נספו בשואה כפי שחשב, והוא עזב את לאה ועוזי על מנת להצטרף אל משפחתו.
עוזי שמר כל השנים על קשר חם עם אביו ומשפחתו המורחבת.
אהבתו ומסירותו לאמו חזקו אותו בשבר המשפחתי. במשפחה הקטנה היתה דובהלה חלק בלתי נפרד. שנים רבות הקפיד עוזי ללכת עם ילדיו לבקרה מידי יום ששי, כחובתו הפרטית, על מנת להקל על בדידותה.
לאמו עזר וענה על בקשותיה ביודעו שהוא יחיד עבורה.
את לימודיו עשה עוזי עם בני כתת אורנים. הוא סיים את לימודיו ב-1963 והתגייס לצבא.
עוזי עבד בפלחה עוד לפני שרותו בצה"ל וגם אחרי השחרור. בענף נוצרו יחסי חברות קרובים בין עוזי לבין בני גילו ועם החברים המבוגרים.
עוזי נישא למרלן ונולדו בניהם גיא ויואב.
משנישא עוזי בשנית ללאה, הקימו השניים בית חם לקרן גיא ויואב אליהם הצטרפו עומר ושירי. לאה השכילה לאחות את הקרעים ולהקים משפחה חדשה.
בשנות עבודתו במוסך באו לידי ביטוי כשרונותיו הטכניים ויכולתו הרבה בתחום המכונאות. עוזי ניחן בתבונת כפיים – תבונה אישית שרוכשת אמון וידיים שמבצעות את הנחיות התבונה, וכן בכושר המצאה ופיתוח. כלי עבודה ואיסוף רבים במשק נבנו בכוח היצירתיות הרבה בה ניחן עוזי כשתכנון קפדני מצידו מקדים כל בניית כלי חדש. עובדי הגד"ש יזכרו תמיד איך הוא היה עבורם המושיע שנהג להופיע בשדה עם הפיג'ו הלבן בכל עת נדרשת ולהפעיל את קסמיו על המנוע הסורר או על משאבת הדלק שנדמה.
כאתגר ליכולותיו תכנן ובנה עוזי את מכוניות הבאגי בהן נהנה להסיע את ילדיו בשדות המשק.
