קוץ יוכבד

(10/03/1926 – 30/01/2013)

יוכבד נולדה להוריה שרה ויוסף וייס, בת שלישית במשפחה. המשפחה חיה בטורובין שבפולין עד 1939, שנה בה ברחו לרוסיה. בנתיב נדודיהם עברו ב-1941 לאוראל בה חיו עד 1945. עם סיום מלחמת העולם השנייה חזרו בני המשפחה לפולין.

ב-1948 נישאו יוכבד ויואל ולאחר 11 חודש נולד בנם אברהם.

ב-1956 עלו לארץ והתגוררו בתחילה בחיפה בביתה של אחותה של יוכבד.

ב-1957 הגיעו לאלונים והצטרפו למאיר ונדיה וייס וילדיהם.

מאיר ויוכבד הגיעו לאלונים בעקבות אברהם ליכטמן בן משפחתם.

עם הגיעם לארץ נולד מתי. אשר, בנם הצעיר של יוכבד ויואל, נולד ב- 1960.

יוכבד עבדה שנים רבות בחינוך בגיל הרך, ומלבד מסירותה הרבה לילדים ולדרך החינוך אותה אמצה לעצמה כאילו נולדה אליה, זכורים לטוב תבשילים מעשי ידיה.

כי הרי לא תתכן מסיבת סוכות, כשלא מתלווה אליה תבשיל צ'ולנט שרק יוכבד ידעה להכין כמותו, או סופגניות ממולאות בריבה שבהכנתן היו שותפות האימהות, ושבלעדן לא תתכן מסיבת חנוכה בגן ובמסיבת הקיבוץ.

עם סיום עבודתה בגן עברה יוכבד לעבוד ב"דוכן אלונים" בצומת אלונים הישנה. שמה יצא למרחוק במאכליה , תבשיליה ובסנדויצ'ים המיוחדים שהכינה והיחס החם לכל עובר אורח שעל פי בקשתו הוכן עבורו תפריט מיוחד.

עבודתה האחרונה הייתה במחסן הבגדים באלונים.

בשנים האחרונות הקפידה יוכבד לבלות את ימיה בפעילות בסב יום, כשכל יום כזה מתחיל באיסוף הינדה בביתה, כדי להבטיח שזו קמה ומוכנה לנסיעה. כאילו לגמול לה על עזרתה בתהליך קליטתה באלונים. יוכבד זכתה לראות בחייה בנים ונכדים לרוב, אשר תמכו בה וליוו אותה בימי מחלתה ממנה לא קמה. יהי זכרה ברוך!

יוכבד יקרה –

תמו חייך ואיתם תקופה גדושה של עשייה וחיים טובים. אנו מעדיפים לזכור אותך בזכות אופייך המיוחד שלא כל אדם ניחן בו.

לא היית מהדברנים, מנותני העצות ומהבוחשים בקלחת הקיבוצית. לא ידעת רכילות מהי. אשת מעשים היית. תבונת כפיים הייתה נר לרגלייך בצניעות, רחוק מאור הזרקורים ככל האפשר.

כבת קיבוץ הכרתי מילדות אותך ואת יואל ז"ל, אך למשפחתכם נכנסתי כשאברהם ואני נישאנו. מהרגע הראשון הרגשתי כבת בית אצלכם. ביתכם היה פתוח ללא שום גינוני נימוס טקסיים. צנוע ופשוט כראי המשקף את אורח חייכם. לאחר מות הורי ידעתי שמעתה זה ביתי היחיד !

כבוד הוא לי לזקוף לזכותך ולחלוק איתך את גידול ילדיי – נכדייך. הקשר שלהם אלייך יוצא-דופן בעומקו בזכות אופייך המיוחד נטול פסיכולוגיות ו"מתכונים". לא היית בוגרת מכון "אדלר" אך יכולת ללמד רבים כיצד לחנך. לא רכשת מעולם השכלה גבוהה, כבני דורך, אך ה' חנן אותך בתבונה וחכמה רבים. מעולם, אבל מעולם לא ראיתי אותך מתלהמת, לא שמעתי אותך מרימה קול, גם כשאני בתוכי מתפעלת מיכולת האיפוק והרוגע. הערצתי בך תכונות אלה.

היית – אמא, אישה, רעיה, חותנת שכל אחד היה מאחל לעצמו ומשתוקק לחבק ולאהוב. גם בימי מחלתך, כשליווינו אותך, דאגת לא ליפול עלינו לנטל ושלא נעבוד קשה מדי.

אם לתאר אותך במילה, שרבים ודאי יסכימו איתי, הייתי מכנה אותך כאשה שיש עליה קונצנזוס חיובי מקיר אל קיר. מה שלא מובן מאליו בחיי קיבוץ.

יש בליבנו נחמה על שלא בסלת יתר על המידה, מאידך החמצה על שנים נוספות שיכולנו לחלוק במחיצתך.

לא אוכל לסיים ללא מילות והערכה אין קץ לציפי שתמכה ביואל ובך לאורך שנים במסירות ואהבה שאין כמותם. ציפי – כולנו מודים לך מקרב לב. בזכותך, חייהם היו נוחים יותר.

לך אמא – נוחי בשלום ובשקט שכמותם השרית תמיד סביבך.

כבר מתגעגעים ואוהבים, אברהם ותחיה.

אמא היקרה,

הרבה תודה רבה. תודה רבה על שאף פעם לא ניסית להיות יותר מאשר רק אמא. בדרכך הצנועה והישרה לימדת את לכולנו לכבד, להשלים, לאהוב, לרצות, להשיג ועוד המון דברים.

ולא רק אותנו אלא לכל מי שבא אתך במגע נתת את אותם ערכים. בעבודתך בגן הילדים עם נשים יותר צעירות או יותר מבוגרות שידעו יותר או פחות ממך, בדוכן עם כל הלקוחות וגם פעם בשנה לפני חנוכה כשהכנת 1500 סופגניות לכל הקיבוץ. אני זוכר שבאחד מביקורי בארץ אחרי כמה שנות מחיה בארה״ב שאלתי אותך האם את כועסת עלי בגלל שאני והמשפחה חיים כל כך רחוק? תשובתך לא הפתיעה: אם טוב לך שמה אז לי טוב ואין לי שום סיבה לכעוס, להיפך. אז היום אני אומר לך שנראה לי שטוב לך איפה שאת נמצאת אז גם לנו טוב פה. אנחנו לא כועסים, להיפך.

אמא היקרה שלי, אני כמעט בטוח שלא בזבזת אף דקה ואת כבר מטפלת באבא עוד פעם ואני יודע שבבוא הזמן תטפלי גם בנו עוד פעם.

ועד אז תמיד נחשוב עליך ונדע שאין לנו סיבה לחשוש כי יש מי שהוא שיטפל בנו לנצח.

מתי.

אמא יוכבד היקרה ואהובה.

קשה לי לסכם את חייך היום, אבל ברור לי שהייתה בך חוכמת חיים ומסירות שהיו ברכה גדולה לכולנו: הבנים, אבא יואל בעלך, הכלות, הנכדים ונינייך.

את מסמלת עבורנו את הדור שחווה את אימת מלחמת העולם השנייה והשואה, והצליח לבנות וליצור חיים חדשים כאן במדינת ישראל ובקיבוץ אלונים.

הבית והמשפחה בקיבוץ שבנית יצרו מסגרת של ביטחון ואהבה ושותפות שהשפיעו רבות על שלושת האחים – אברהם, מתי ואני.

למדתי ממך:

את היכולת להבדיל בין עיקר לטפל,
את ההבנה שהחיים הם שרשרת של גורל נתון והחלטות אישיות שמציבות את הברירה להחליט ולנסות להשיג משמעות והצלחה.
להבין שגם אכזבות וכישלונות הם תחנות הכרחיות בגדילה ולקיחת אחריות.
זכור לי אירוע כשהייתי בן 9 בכיתה ג': את דרשת שלעולם לא אדבר אלייך או אל אבא בצורה לא מנומסת. והלקח הזה נשמר אצלי לתמיד.
הביטחון בבית המשפחתי בקיבוץ אלונים נתן לי כוח והתמדה כאשר מצאתי אהבה רחוקה מעבר לים, את רובין אשתי.

אזכור אותך כאם אוהבת ומפרגנת, עם סובלנות ויכולת לפשר ולהרגיע גם כאשר יש חילוקי דעות.

למרות השנים הרבות והמרחק הגדול שלנו ממך ומאבא, עשית מאמצים להכיר את מתן ואורן ופתחת את ליבך לרובין.

אנצור את זכרך לעולמי עד.

באהבה אשר.

מלינדה והילדים

למרות שאנחנו לא נמצאים אתכם להגיד שלום לסבתא יוכבד אנחנו במחשבותינו אתכם, להכיר את יוכבד משמעותו להכיר אישה עם עוצמה אהבה ואומץ, יוכבד הייתה אישה חזקה שהתמודדה עם אתגרים רבים במהלך חייה ומעולם לא התלוננה.

ליוכבד בדרך כלל היה חיוך על הפנים וקיבלה אנשים שפגשה בסבר פנים טובות.

סבתא שלנו העריכה את הדברים הפשוטים שבחיים והגדישה מעצמה למשפחתה הקרובה והרחוקה שמעבר לים.

לכולנו זיכרונות טובים מכל הפעמים שביקרנו בישראל ובביקוריה בארצות הברית.

נזכור את סבתא עם כבוד ואהבה גדולים, אנחנו מודים לכך שהיינו חלק ממשפחתך.

תנוחי על משכבך בשלום .

באהבה

לינדה, אילן, דני, מאיה קוץ, עמית וג'ימס היקמן.

יוכבד היקרה,

לפני שנפגשנו, שמעתי על האגדה של הסנדביצ'ים, הקרפלעך והחיוכים שלך. כשנפגשנו, שמעתי את סיפורי חייך במספר שפות שונות ביניהן רוסית, עברית וקצת אנגלית וקיבלתי ממך רק תחושות של חום וקבלה.

במהלך השנים, היית חמותי האהובה. ראיתי אותך כסמל של חוזק נפשי ויציבות.

אני מאמינה, שנולדת במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון. זה היה קשה, לא הוגן ומסוכן בפולין לפני המלחמה, אך בעזרת אומץ ואינסטיקט הצלחת לעבור יום ביומו והצלחת להפוך את חייך לטובים, עם יואל בעלך.

מה שבנית בישראל עם משפחתך הוא יוצא דופן וזאת הייתה גאולה מבחינתך.

את לימדת אותי שהרבה בחיים זה מזל וגורל. אנחנו מקבלים מה שאנחנו חייבים ואנו נהנים ממה שנתן לנו הגורל, וזה די והותר.

אני זוכרת את הקרעפלך ארוזים בקופסאות כשגרתי עם אשר בגבעתיים, סופגניות וסירי בישול מפולין ויין שאת ויואל הייתם מכינים משזיפים, אני תמיד אנצור את השמחות הקטנות שלך איתי כי זאת מבחינתי משמעות חייך.

היה לי לכבוד להיות חלק ממשפחתך ולמרות המרחק הרגשנו קרובים אלייך מאוד.

באהבה רובין.