(15/04/1919 – 21/01/2007)
יואל נולד ב-1919 בסרנה שבפולין, בן חמישי במשפחה בת שישה ילדים. בבעלות משפחתו האמידה היו תחנת קמח ובית בד לייצור שמן.
בתקופת מלחמת העולם השנייה נמלט יואל מפני כוחות הנאצים המתקדמים מזרחה ושהה ברוסיה. הוריו ושתיים מאחיותיו נספו בשואה. האובדן הזה היה כצל כבד במהלך חייו, משא ממנו קשה היה לו להתאושש. יתר האחים היגרו לארגנטינה והקימו משפחות. כיום נותרה בחיים רק אחת האחיות.
בתום המלחמה היה יואל בקבוץ הכשרה בדושניקי ליד הגבול הצ'כי. בלילות היו אנשי ההכשרה מעבירים ניצולים את הגבול. בשל פעילותו החשובה דחה יואל את עלייתו לארץ. אך בשנת 1948 נסגרו מעברי הגבול. מעתה היה המעבר בלתי חוקי ולא אחת נתפסו הפעילים על ידי המשטרה. קיבוץ ההכשרה התפרק.
יואל פגש את יוכבד ב-1946, וב-1948 הם נישאו. כשהתפרק קבוץ ההכשרה עברו שניהם לעיר קלוצקו, שבה נולד אברהם בכורם.
ב-1956 עלתה המשפחה לארץ, תחילה לחיפה, ושם, כעבור שבועיים, נולד מתי. ב-1960 נולד בן הזקונים אשר.
כשהחליטו לעבור לקיבוץ התלבטו בין קיבוץ חפצי-בה, שם התגוררה פנינה, אחותה הצעירה של יוכבד, לבין קיבוץ אלונים, בו התגורר מאיר, אחיה הבכור, עם משפחתו. ההחלטה נפלה על אלונים בשל הקרבה לאמא ולשאר בני המשפחה שגרו בחיפה.
עם הגעתו לאלונים נכנס יואל לעבודה בפרדס, ועבד בו במשך עשרים שנה. אחר כך הצטרף ל׳׳אלום״ בו עבד עד סגירת המפעל. בשנותיו האחרונות עבד יואל בבית האירוסים.
בערוב ימיו חי יואל בביתו, כשהוא מוקף במשפחתו המחבקת והדואגת. הוא זכה למות בשיבה טובה. בן 87 היה במותו
אדם נולד ללא בחירה
את מותו הוא בוחר
את בואו בחרו הוריו
את מותו בחר במו ידיו.
יש אדם שכוחו איתו
אך בחר לא להיות
יש אדם שכשל כוחו
אך בחר לחיות.
אדם צפון בתוך עולמו
את לכתו איש לא ידע
אדם כי יחיה חייו בשקט
גם את מותו איש לא שמע.
אדם נולד ללא בחירה
את מותו הוא בוחר
את בואו בחרו הוריו
את מותו בחר במו ידיו.
תחיה ברקן
יואל בעלי היקר
מאז שנפגשנו לפני ששים שנה לא נפרדנו עד היום. הבאנו לעולם שלושה בנים נפלאים וזכינו לראות שלושה דורות גדלים. אהבת מאד את הנכדים והנינים, היית אבא וסבא נהדר שמעניק הרבה אהבה וחום. אהבת את הכלות כמו היו בנותיך. השרית סביבך רוגע ושלווה.
לכל עבודה שבצעת התמסרת כל כולך – בפרדס, ב״אלום״, ובשנותיך האחרונות ב״בית האירוסים״.
חיינו חיים טובים, אהבנו לטייל הרבה, היינו בבתי הבראה עד שחלית בליבך. מאז היה לך קשה ונעזרת בקלנועית. לא פעם התהפכת אבל התעקשת להמשיך ולנסוע.
בזמן האחרון התדרדר מצבך, התקשית בהליכה, אפילו בעזרתה המסורה של ציפי, בבית, עד שעברת לבית הסיעודי.
אני שמחה שעד יומך האחרון היית מוקף בכל בני המשפחה, זכית לפגוש את מתי ואשר שהגיעו לפני מספר ימים לבקרך. לא ידענו שזו תהיה פרידתם ממך. מתת בשקט כפי שחיית, אזכור אותך לתמיד כל עוד אחיה.
באהבה יוכבד אשתך
