צדק ציון

(20/12/1921 – 06/06/2017)

ציון נולד בירושלים ב – 20.12.1921, להוריו יוסף וזרין. עוד בהיותו ילד חזרו הוריו לפרס לעיר המדאן – היא שושן המקראית. כשהיה בן 12, נפטרה אימו והשאירה את אביו עם שמונה ילדים (בהם גם תינוקת). האב נישא בשנית ונולדו לו עוד שני ילדים.

בהמדאן, השלים ציון את חוק לימודיו כולל בי"ס תיכון, ואחר כך עבד למחיתו כמנהל חשבונות. עם תום מלחמת השחרור, בשנת 1950 עלה ארצה, בעלייה הבלתי ליגאלית. ציון הגיע לירושלים, במטרה להכשיר את הקרקע לעליית שאר בני משפחתו. שם, בירושלים, הכיר את אהבת חייו – פנינה. ציון ופנינה נישאו ועד בואם לאלונים בשנת 1953, עבד ציון בבית חרושת לגפרורים. את ההחלטה לעבור לחיות בקיבוץ קיבלו עקב רצונה של פנינה לחיות בקיבוץ.

באלונים, לאחר תקופת הסתגלות קצרה, ציון עבד בעיקר בענפי החקלאות. עם חיסול גן הירק, בו עבד באותה תקופה, עבר ציון לעבוד ב"שלחין" – הלוא הוא ענף גידולי השדה. ציון היה אחד מראשוני העובדים בגידול החדש שהגיע ארצה, באותם ימים, הכותנה. בשקדנותו ובתבונתו הרבה, הוא התמחה בזיהוי מזיקים. תודות לידע הרב שצבר הוא עבד שנים רבות כפקח ורכש לעצמו שם של מומחה בתחום, גם בקרב האנטימולוגים (חוקרי החרקים). כתוצאה מבקיאותו זו, הצליחו באלונים לחסוך ריסוסים בלתי נחוצים, דבר שחסך לענף כסף רב. כשהתבגר, עבר ציון לעבוד באלום ואחר-כך באלגת והמשיך בכך הרבה אחרי הגיעו לגיל הפנסיה. ציון היה איש שקט ונחבא אל הכלים אך בקיא בעבודתו, חרוץ ומסור מאין כמוהו.

לציון ופנינה נולדו באלונים שלושה ילדים – עוזי, נורית וגדי. בשקט, האופייני לו כל-כך, הוא גידל את ילדיו באהבה רבה והחדיר בהם את התכונות של אהבת הלימודים, החריצות והענווה. המשפחה גדלה והתרחבה ונולדו הנכדים והנינים – כולם קשורים לציון בנימי נשמתם.

בשנים האחרונות חלה ציון והלך ודעך לאיטו. בחדשים האחרונים שהה ציון בבית אבות ברמת יוחנן שם טיפלו בו במסירות תוך ליווי צמוד של המשפחה האוהבת.

אנו נפרדים היום מאדם מיוחד, נעים הליכות, צנוע ועניו באופן מיוחד, אשר בשקט ובענווה הקים משפחה לתפארת, הממשיכה את דרכו המופלאה.

יהי זכרו ברוך!

אבא יקר

איך מסכמים את דמותך כשהכל מבוטא ברגשות ולא במילים?

ראשית כדאי לנקות את השכבה העליונה – התקופה הקשה של סוף ימיך, שקרבה בינינו כל כך. אז הבנתי לעומק את דמותך, ואת הדמות הנגדית שמחלתך גיבשה.

אז נתחיל מבראשית: נולדת בירושלים בתקופת המנדט, להורים ציוניים שעיצבו את דמותך הציונית בהמשך.

בהיותך בן שלוש חזרו הוריך לפרס, עקב משבר כלכלי. שם עברת את ילדותך ונעוריך. התמדת וסיימת 12 שנות לימוד, דבר שלא היה מובן במציאות של אז.

לאחר הקמת המדינה הצטרפת בחשאי לעליית יהודי עירק ועלית לארץ.

עם אמא, הקמת משפחה בירושלים. לאחר מות בינכם הבכור דוד, ביקשה אמא לעבור לקיבוץ ואתה ברצונך להטיב עמה, ויתרת על אורח חייך הדתי ועברתם לאלונים. שיקמתם את המשפחה מחדש. היית לנו אב מסור. איש ישר שקט ונכון לעזרה ללא גבול.

נאמנותך התעצמה עם מחלתה של אימא. דאגת לה וסעדת אותה עד יומה האחרון. הו, אז לימדת אותנו נאמנות מהי !

מותה של אמא שבר אותך ופתח פרק חדש בחייך.

התחלנו 20 שנים של אינטימיות מתהדקת בינינו.

ביקורי הערב הסדירים, דמות הסב שהייתה לילדי היתה לחלק יום יומי בינינו.

מאוחר יותר, כשגדלו, היו באים הם אליך לטעום את מאכליך ולפתוח בשיחה על מהות החיים.

לא פעם אנחנו מצטטים את אימרותיך ונוכחים לא פעם בצדקת דבריך.

עד גיל 90 ניסית להיות עצמאי וכששאלו אותך לשלומך נהגת לומר: "אני מתחזק את עצמי". אז החלו לגבור מחלות הזיקנה.

היית מהדור שחי ללא חשמל בנעוריו, שיצא לחריש עם זוג פרדות, היית "פקח-על" בגידולי הכותנה ומפעיל ייחודי של מכונה באלום. קמת לעבוד יום יום עד גיל 82 .

קשה פתאום לאטום את קופסת הזיכרונות שנצברו איתך. זיכרונות שבלב, ללא מילים.

אזכור אותך כאבא נהדר, ייחודי מאוד באופיו ואוהב ללא תנאי.

נוח על משכבך, מנוחת אמת. גדי

אבא יקר

בימים האחרונים, כשהנחתי את ידי על מצחך, עיניך כבר לא דברו, ולחיצת היד כבר היתה רופפת.

מקשיבה למוסיקת הנשימות שלך, נזכרתי במגע היד שלך על המצח שלי, בהשכבה בבתי הילדים (כשאמא הלכה להשכיב את גדי).

מגע יד שאוצר בתוכו את כל הזכרון שלי אותך.

אחרי שסיימת לקרוא את הסיפור, בתוך המולת הילדים המתארגנת לישון, היית מתמסר אלי, יושב ליד המיטה, קרוב קרוב, ומניח את היד שזכורה לי רכה וחמה, אוהבת ומרגיעה שדואגת שאשן טוב.

כזה היית. אבא אוהב מסור ודואג.

אבא שכל ליבו לנו הילדים ולאמא.

אתה ואמא תמיד ביחד. הייתם מקנים לנו תחושה של בית תומך. עומדים ביחד לצדנו ומכבדים את הבחירות שלנו כילדים. שואפים שניכם לעזור ולאפשר לנו את כל מה שביכולתכם.

היית אבא חכם של עצות. עצות חכמות השואבות מתוך עולם הערכים הדתי שגדלת בו בילדותך, שנהגת לסכם תמיד בפסוק "ואהבת לרעך כמוך".

כזה היית. איש שכבוד הזולת ודרך של סליחה ופיוס היו חשובים לו.

לא רק פיוס בין אנשים, אלא גם פיוס עם הקיים. פיוס בין הרצוי והנשאף לבין מה שבאמת מצוי.

ועם הכל, כן לימדת ויעצת לנו לשאוף ולהתקדם.

הלימודים נחשבו בעיניך כאבן הדרך הכי חשובה להתקדמות בחיים ולהצלחה.

בעצמך היית איש שאהב ללמוד. ללמוד ולחקור לבד.

בצעירותך לימדת את עצמך מתמטיקה כי אהבת, ואהבת מאד לעזור לנו בשיעורי הבית.

כשלא הצלחת לפתור שאלה ישבת בלילה ללמוד ואמרת לי לעבור בבוקר לאסוף את התשובה.

גם בעבודותיך במשק, בגן הירק ובהדברה בכתנה, העמקת בעיתונים וספרים שהשגת, בהתעניינות בלתי נלאית, ובצורך עז לשתף אותנו.

אהבתי מאד כילדה כשהראית לנו את כל הדברים שמצאת בשדה הכתנה: ביצים, זחלים, גלמים, חיפושיות וחולדים, שיחד אתנו גידלת ולימדת את כל שלבי הגלגול שלהם.

היית "אנציקלופדיה" בעיניהם של מדריכי הכתנה, לי היית מורה דרך ללימוד עצמי ולסקרנות לחקור.

פטירתה של אמא לפני כ-20 שנה מאד הכבידה וציערה אותך. אבלת וכאבת את מותה מאז.

אבל כל עוד היה לך הכח, שמרת באדיקות המאפיינת אותך, על הקשר המשפחתי בינינו האחים ובין הנכדים.

היה שלום, נורית

סבא יקר

איש משפחה

בעל אוהב

אבא מסור

סבא דואג

אח דואג

איש עבודה

אגרונום

איש משפחה!

תודה על הדאגה, הנתינה, הכעס כשצריך והאהבה

תודה על החברות בינינו

תודה על המשפטים והמשמעות

תודה על הברכות שנתת

ותודה על המשפחה הנפלאה שבניתם, סבתא ואתה

וכמו שתמיד אמרת – השעון עושה טיק טק והזמן לא חוזר

העבר – עבר

ההווה עובר

והעתיד – העתיד הוא המשפחה שהקמת אוהבים ומתגעגעים, הנכדים