(20/10/1920 – 18/02/1991)
רגינה נולדה בבולגריה בשנת 1920 למשפחה בת חמש נפשות.
בהיותה בת 24 עלתה ארצה וכחניכת "השומר הצעיר" הצטרפה לקיבוץ יקום, שם הקימה משפחה ונולדו שלושת ילדיה – שלומית יעקב ודני.
המשפחה עברה לעין שמר בה עבדה רגינה ברפת.
לפני 30 שנה בעקבות נישואיה לצ'יבי הגיעה רגינה אלינו לאלונים.
צ'יבי ורגינה טיפחו בית חם ומחבק לילדי שניהם, אליו הצטרפו במשך השנים נכדיהם.
בראשית דרכה עבדה כמטפלת בבתי ילדים, בפרדס ובדוכן. בשנים האחרונות עבדה במחסן בגדי הילדים ובמחסן החברים.
חברות שותפות לעבודה זוכרות את עדינותה רוחב ידיעותיה ונועם הליכותיה, כשחיוך רחב ומאור פנים מלוים אותה תמיד.
במשך שנים רבות סבלה רגינה ממחלת עיניים חשוכת מרפא אשר פגעה בכושר ראייתה. חרף זאת המשיכה לטפח את אהבת הקריאה בעזרת הספרים המוקלטים.
רגינה אהבה מאד טבע וטיולים ובימים בהם לא הקשו עליה מגבלותיה הגופניות, הרבתה לטייל ולטפח את הגינה שליד ביתה.
עם התגבר עיוורונה נהגה רגינה להשיב ב"שלום" לחברים שברכוה, אותם זיהתה על פי קולם.
לילדים ולנכדים היתה שמורה פינה חמה בלבה וככל שמצבה אפשר לה – הקדישה להם מתשומת לבה ונתנה להם את אהבתה.
בשנים האחרונות אחרי שחלתה במחלת הפרקינסון, יצאה רגינה לצעידותיה, מלווה על ידי צ'יבי שתמך בה ועמד לצידה
