(03/10/1942 – 27/08/2010)
אבי נולד בשפיים באוקטובר 1942, להוריו גוטה ומוטי וכאח צעיר לנורית הבכורה. עד ה"פילוג" גדל והתחנך בשפיים שם, לתחושתו, היה ה"בית" האמיתי שלו. עם הפילוג, בהיותו כבן עשר, נעקר והועבר במשאית לרמת יוחנן. ברמת יוחנן למד וסיים את בית הספר.
בצבא שירת אבי בחיל הים. תחילה כקצין בשייטת 13 ואחר כך, במשך שנים, כמדריך בקורס חובלים. בהמשך שירת גם בכינרת ובאשדוד.
לאבי ארבע בנות מנישואיו הראשונים: חמוטל, הילה, ימית ואביגל. יחד עם המשפחה נדד למקומות מגורים רבים בעקבות השירות הצבאי.
עם סיום שירותו בצה"ל, עבר עם משפחתו מחיפה לרמת יוחנן. שם עבד במשך שנים ב"פלרם" ועמס על גבו אחריות מרובה.
בשנת 1984 הכרנו אנו את אבי, בעת שעבר לחיות עם נילי באלונים. הזוג הקים משפחה חדשה ובמרץ 1986 נולדה בתם המשותפת רוית, שהביאה עימה אושר ושמחה למשפחה כולה.
אבי ונילי בנו זוגיות נפלאה ובית חם שבלטו לעיין כל רואה והכילו את ילדיהם ונכדיהם וכן חברים ובני משפחה. רק לאחרונה בילה עם נכדיו אליה ודורותיאה באיטליה.
בעוד כחודש היו אמורים אבי ונילי להוביל את רוית בתם ובחיר ליבה רועי לחופתם.
באלונים, השתלב אבי במהירות בעבודה ובחברה. הוא התבלט בחריצותו, בצניעותו ובלקיחת אחריות. תחילה עבד ב"אלום" ואחר כך עבר לנהל את מחלקת כלי הבית ב"אלגת". במשך תקופה היה מנהל הקהילה של אלונים.
עם הקמת "חוצות אלונים", נענה אבי לבקשת איתן שרון ז"ל וניהל את אחזקת הקניון עד שנת 2007.
בהמשך השתלב אבי ב"אלגת" והיה למחסנאי במחלקת הצבע במפעל. שוב בלטו חריצותו, מסירותו ועבודתו המסודרת, והוא זכה להערכה רבה ממנהלו הישיר.
בשנים האחרונות בלט אבי בפעילותו למען השמירה על הערבות והעזרה ההדדית באלונים. הוא היה לוחם אמיץ ועיקש למען הצדק והיה מעורב מאוד בתהליכים שהקיבוץ עובר בתקופה זו.
הוא עסק רבות בענפי ספורט כמו שחיה, הליכה ורכיבה על אופניים.
אבי, אדם ישר דרך, צנוע, חרוץ, נעים הליכות ואיש משפחה למופת – נכנס לניתוח שגרתי ממנו לא חזר.
היום אנו מלווים אותך לדרכו האחרונה. האבידה גדולה ואין נחמה.
אבי, יהי זכרך ברוך ותהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
לאבי, בעלי ואישי האהוב.
תמו להן 27 שנים משותפות ויפות ביחד. הכרנו בביה"ס המשותף בגוש זבולון בחורש יוני לפני 27 שנים, אתה חלפת עם האופניים ליד כתת הלימוד שלי, ומאז אנחנו ביחד.
עברת לאלונים ומיד השתלבת בעבודה ובחברה, כאילו חיית באלונים מאז ומתמיד.
לא פעם ציינתי כמה אתה סתגלן. במקומות העבודה בהם עבדת אפיינה אותך תמיר מסירות וחריצות אין קץ. תמיד לקחת אחריות מעל ומעבר למצופה.
היית איש משפחה, אוהב, דואג ומאוד מאוד צנוע. אהבת את הבנות והנכדים בכל ליבך, כל דבר ידעת לתקן ולסדר במקצועיות ובחריצות. ליאת כינתה אותך תמיד מק'גייוור.
השנים שלנו ביחד עברו חלפו ביעף, כאילו רק לפני זמן קצר כל כך הכרנו. ידענו ליהנות מהיחד המשותף שלנו, בטיולים, בילויים, באהבה ומשפחה. וליד זה הצלחנו לתת מרחב מחיה זה לזה.
לפני כ-15 שנים, כשפתחו את קניון "חוצות אלונים", עברת לעבוד בו כמנהל האחזקה במשך 12 שנים ועשית את עבודתך נאמנה, במסירות אין קץ ובשעות עבודה רבות, עם "הזנקות" ללא חשבון ובכל עת.
לפני כשלוש שנים פוטרת ונזרקת החוצה בכלי אין חפץ בו. ואתה שלא ידעת לצעוק נשאת את כאבך ופגיעתך הקשה בפנים וניסית בדרכך שלך להילחם מול מערכת ובעלי שררה ולתבוע את צדקתך.
ניסיתי להקל עליך בפגיעתך ולרפדך, אך הצלקת נשארה בפנים קשה וחדה, והזמן לא הצליחא לרפא אותה.
אבי שלי, תמיד אזכור אותך כאישי היקר, לוחם, עובד, חרוץ מאין כמוך, פעיל, ספורטיבי, רוכב אופני שטח, שוחה בבריכה, צועד – והכול בקלות, כאילו זה קטן עליך.
אזכור אותך כאיש משפחה, מסור, אוהב וחם וסבא טוב לאליה ודורותיאה.
תכננו להשיא את רויתי ורועי בתחילת חודש אוקטובר, אבל במקום חתונה יש לנו קבורה.
אני מודה לך על שהיתה לי הזכות להיות במחיצתך במשך 27 שנים, יפות, טובות, מלאות ומאושורות, וכפי שהבטחתי לך – אמשיך לדאוג לכל הילדים שלנו, עד כמה שאוכל.
נוח על משכבך בשלום. הגעת לשקט המיוחל.
אוהבת מאוד וכואבת.
נילי
אבא היקר!
כל מה שרציתי לומר לך כבר הספקתי לומר, לא רק בבית החולים אלא כל החיים. היתה לנו תקשורת נהדרת, ונמשיך לתקשר בינינו לעד.
רק מי שמכיר אותך היטב יודע כמה אתה רגיש, ויכול להבין למה ליבך, איבר הרגשות, הפסיק לפעום.
אתה תמיד תהיה איתנו.
אוהבת אותך,
בתך הבכורה חמוטל, ביולי צ׳זרה, ונכדיך אליה ודורותיאה.
