(01/11/1923 – 17/12/2006)
אריה נולד בעיר סרנקה שבפולין, שישי מבין שמונה ילדים שנולדו למשפחה. ההורים – זאב שעבד כפחה ומינדל שעבדה בתופרת – התקשו לקיים את המשפחה, וילדותו של אריה התאפיינה בחיי מחסור, דבר שגרם לו להימשך לתנועת הנוער הקומוניסטית שפעלה בעירו.
ב-1939, עם פרוץ המלחמה, ברחו כל בני המשפחה לרוסיה ונשלחו למחנה עבודה בסיביר, בו עבדו בעקירת עצים בתנאים מחפירים.
כשחזר לפולין בתום המלחמה, פגש את עדנה.
הזוג הצעיר התמנה ללוות קבוצת ילדים פליטי שואה בדרכם לארץ ישראל, אליה הגיעו ב-1947 בעליה בלתי ליגלית באוניה אלכסנדריה.
במרסיי שבצרפת, ממנה הפליגה האוניה, פגשו ביעקב מוסק ז״ל ששימש כשליח מהארץ, יחד עם פנינה שיינמן ו״ל. השניים שכנעו את אריה ועדנה להגיע לאלונים.
באלונים נולדו בניהם: אברהמי, ישראל ז״ל, עמי וירון.
אריה עבד בפלחה ואחר כך במשך שנים רבות בלול והיה מומחה במקצועו, דבר שעזר לו בעת שהות המשפחה בכפר הנוער מאיר שפייה, בה עבד כמדריך לולים.
עם חזרת המשפחה לאלונים עבד אריה כנהג במשך 15 שנים בבית הספר ״כרמל זבולון״. אחר כך עבד באלגת עד גיל הפירישה.
אריה ניחן בחוש הומור מיוחד שמאד אפיין אותו, וסביבו היה תמיד שמח. היתה לו שפה משותפת עם צעירים ומבוגרים.
שנים רבות היה שותף פעיל בחיי התרבות באלונים. לרבים עוד זכור עיסוקו כמקרין סרטים ומפעיל התרגום לכל השפות, אותו המציא. כן זכור התפקיד שלקח על עצמו במשך שנים רבות – ארגון הישיבה בסדר פסח, כך שיהיה מקום ישיבה למאות החוגגים שהשתתפו אז בסדר הקיבוצי.
כאוהב בעלי חיים מושבע, גידל אריה בביתו ובסביבתו כלבים, חתולים, תוכים, אוגרים ודגים – לשמחת הילדים שנהגו לבקר בפינת החי המיוחדת שהקים מול ביתו.
בשנים האחרונות הורע מצבו הבריאותי והוא עבר להתגורר בבית הדורות. עד פטירתו בגיל 83.
יהי זכרו ברוך.
