(08/10/1943 – 01/02/2015)
הנינג נולד להוריו ארנה וויליאם, בקופנהגן שבדנמרק.
בשנות העשרים לחייו, למד הנינג בניית יאכטות ולאחר מכן עסק בכך.
הנינג ביקר בארץ לראשונה בתחילת שנות הששים כששהה בכפר סאלד כמתנדב.
לפני מלחמת ששת הימים, במסגרת סיור נרחב בארצות ערב, נכנס הנינג לארץ דרך שער מנדלבאום שבירושלים ושהה בקיבוץ אפק.
ב-1972 החליט לשוב לארץ כתייר והגיע לאלונים ללימודי עברית באולפן.
כאן נפגשו שרה'לה והנינג. הנינג בחר לעבור תהליך גיור שבסיומו התגייס לצה"ל .
בקייץ 1976 נישאו שרהלה' והנינג. עם השנים נולדו ילדיהם, עיינה, ליאור ואייל.
בתחילת דרכו באלונים עבד הנינג בענפי החקלאות השונים, ומהר מאד נכנס לעבודה בנגריה, בה הביא לידי ביטוי את יכולותיו בתחום הנגרות, זכר ללימודי בניית היאכטות, בהן עסק בשנותיו הצעירות. עם השנים ניהל הנינג את הנגריה לשביעות רצונם של החברים שזכו הן בנועם הליכותיו ובמאור פניו והן במקצועיותו.
בהיותו כבן 48 עבר הנינג ניתוח מעקפים ממנו החלים במהרה, תוך גילוי כח רצון ונחישות.
הנינג, שקשר את גורלו עם הארץ, נקשר אליה ברגשותיו, אך התקשה לקבל את תוצאות הכיבוש, חוויות אותן אסף בימי המילואים בהם שירת בשטחים.
הנינג היה עסוק בשעות אחרי העבודה בתחביביו, ביניהם צילום, שמיעת מוזיקה קלאסית וקריאת ספרים, מהם שאב הנאה וידע רב.
נזכור אותו כאיש טוב לב שהתחבב על רבים.
מותו בחטף השאיר אותנו המומים.
שרהל'ה ניסן
