(24/02/1943 – 04/01/2012)
מיקי נולד בירושלים, כבן זקונים להוריו פריץ ומריה נוסבאום, ואח ליוחנן (ז"ל).
בתחילת שנות החמישים, עם פטירת האב, הוא הגיע לאלונים כילד חוץ, בעקבות הדודים שמשון וחוה פרונט, שהיו אז חברי אלונים. מיקי הצטרף לכיתת ניצן, המחזור השלישי, ועימם סיים את הלימודים בשנת 1960.
כנהוג באותם ימים, הוא התקבל לחברות והתגייס לצבא. בתום השירות חזר לאלונים והשתלב בעבודה בבית החרושת "אלום", שהוקם באותם ימים. במשך שנים רבות, גם בהיותו חולה, עבד במחלקת הציפויים של המפעל ונחשב למומחה בתחום ה"אנודייזינג".
למיקי היו תחביבים רבים וביניהם היתה לו אהבה רבה לספורט. בתחילת שנות השבעים הוא אף שימש כ"כתבנו" לענייני ספורט ותיעד ביומן את ההצלחות והכישלונות של קבוצות הספורט השונות שפעלו באלונים באותם הימים. באותה תקופה שימש דרך קבע כ"מזכיר" מטעם אלונים בשולחן המזכירות של משחקי הכדורסל שקיימו קבוצות הכדורסל השונות.
בשנת 1972 נסע מיקי לאולימפיאדת מינכן המפורסמת, בה נהרגו 11 הספורטאים הישראלים בפיגוע רצחני. עד לאותו אירוע מזעזע הוא היה מאושר ואף תיעד זאת במכתב ששלח לאהרון כהן ופורסם ביומן – בו תיאר את טקס הפתיחה, את הכפר האולימפי ואת פגישתו עם שלמה לוי וישראלים רבים אחרים.
לאחר שחלה ולא יכול יותר לעבוד, חזר מיקי לתחביביו הישנים ועסק באיסוף בולים, מעקב אחר אירועי ספורט ופתרון תשבצים. למרות מצבו, הוא היה אדם חברותי ושמח בחלקו.
בשנת 2002 נישא מיקי לאינה, חברתו לחיים, אשר טיפלה בו במסירות עד יומו האחרון. הוא נפטר לאחר למעלה מחודש בו סבל מהתדרדרות קשה במצבו.
יחד עם בני המשפחה, כולל כוכי – אשתו של יוחנן ז"ל, אנו נפרדים היום ממיקי, שהיה נעים הליכות, צנוע ונחבא אל הכלים.
מי יתן וינעמו לך רגבי עפרך.
יהי זכרך צרור בצרור החיים.
