(10/06/1927 – 31/03/2017)
פנינה נולדה בעיר בנג'ין בפולין למשפחת מגר, אבא זליג ואמא חנה שלהם היו עוד ארבעה ילדים.
אבא היה המפרנס היחיד ועבד כחייט.
המשפחה היתה מסורתית והעניקה לילדים חינוך יהודי.
עם כיבוש פולין ע"י הגרמנים נעצרו הוריה ואחיה ומאז לא ראתה אותם יותר.
פנינה נלקחה למחנה עבודה בגרמניה.
לאחר המלחמה הוחזרה לפולין, לקיבוץ שהוקם ע"י הסוכנות למען ילדים יתומים.
שם שהתה כשנתיים.
בשנת 1947 עלתה לארץ בעלייה הבלתי לגאלית על סיפון האניה "תל חי".
עם הגיעה לחיפה נשלחה לקיבוץ בית הערבה. לאחר נפילת הקבוץ בידי הירדנים הועברה, ביחד עם מספר חברים, ביניהם אשר בן זוגה. יחד הקימו את ביתם באלונים.
באלונים נולדו ילדיהם חנה, חיה ומשה.
במלחמת ששת הימים שכלה פנינה את אשר בעלה והיא נותרה לגדל לבד את הילדים.
פנינה ניחנה בשמחת חיים ופגישה אתה היתה תמיד מלווה בחיוך נעים.
יהי זכרה ברוך ותהא נשמתה צרורה בצרור החיים.
כשהלב בוכה, רק אלוהים שומע
הכאב עולה מתוך הנשמה
בעיני דמעה, הלב בוכה בשקט
וכשהלב שותק הנשמה זועקת
סבתא פנינה היקרה והאהובה
כל כך קשה לחשוב שאת כבר לא אתנו. היית דמות דומיננטית בחיינו, אהובה ונערצת על כולנו. כל כך מיוחדת.
כולם קראו לך סבתא. היית סבתונא של כולם. לא רק של הנכדים, אלא של כל המכרים שהיו סביבך.
אין מילים לתאר אשה נפלאה כמוך. תמיד פינקת אותנו והכנת לנו את הכלב קר המפורסם שלך. תמיד דאגת לנו ושאלת לשלומנו.
הכאב קשה מנשוא, האובדן הוא גדול.
אני גאה בך סבתא על הדרך שעשית כל חייך. איבדת בעל בגיל כל כך צעיר ולמרות הקושי גידלת את שלושת ילדייך בכבוד, בערכים ובמסירות.
וכמו כן זכית ליהנות גם מהנכדים ומהנינים שעטפו אותך בהמון אהבה.
כשביקרתי אותך בבית החולים לפני כשבוע, נשקתי אותך, ואמרתי לך בשקט: סבתא תפקחי עיניים ותסתכלי עלי, אני פה לידך. ואת פקחת את עינייך, השתדלת, התאמצת, ראיתי את הקושי שלך ואז… עצמת את העיניים והלכת לישון. ומאז לא פקחת אותן עוד.
אני שמחה שניתנה לי הזכות להפרד ממך כמו שמגיע לך. בחום ובאהבה כפי שנתת לנו כל החיים, ובידיעה שלא סבלת לפני שמסרת את נשמתך לבורא.
כל שנותר לנו, סבתא אהובה, זה לזכור אותך כפי שהיית תמיד – טובה, עם נפש טהורה, מטופחת וחייכנית. חברהמנית ובעלת חוש הומור.
מקווים שיהיה לך טוב גם שם למעלה ובטוחים שזכית בגן עדן.
נזכור אותך ונאהב אותך תמיד בכל ליבנו.
סבתא תברכי ותשמרי עלינו שם מלמעלה.
מרב
סבתא פנינה או כמו שחלק מהמשפחה קוראים לך פסתא נפיפה
אני לא יודעת מאיפה להתחיל אפילו לנסות לתאר אותך בקצרה כל כך, זה כמעט בלתי אפשרי.
הסבתא הכי חזקה ואמיצה! תמיד היית עם חיוך, תמיד היית נראית מאושרת. איך אפשר שלא, עם משפחה כזו שגידלת וטיפחת.
תמיד דואגת לכולם, תמיד חושבת על הכל, לא מפספסת שום פרט, עד יומך האחרון כמעט.
כל מי שהכיר אותך ולו במעט, מיד הבין איזו אשה את, הבין שזכה להכיר אשה, אמא, סבתא טובה כל כך. הצלחת לגעת בכל אחד ואחד בדרך שלך וכולם אוהבים אותך מאד.
עברת כל כך הרבה בחיים, שרדת כל כך הרבה ותמיד היית אופטימית ויציבה.
יצא לי להסתכל קצת יותר על המשפחה שלנו, שלך ולא הפתיעה אותי המסירות והדאגה האין סופית אלייך.
הסתכלתי על הילדים שלך – כמה אהבה ונתינה בלתי נגמרת.
כמה חוזק הילדים שלך קיבלו ממך והעבירו גם אלינו, הנכדים וגם הנינים שזכית לראות. אני מאחלת לעצמי שגם אני אהיה אמא כזו, סבתא כזו.
לא אשכח את הפרצופים המצחיקים שלך, הצחוק והשמחה שתמיד הדביקו את כולם ובמיוחד האהבה שפזרת לכל עבר.
קשה לי לחשוב איך ממשיכים ככה פתאום בלעדייך סבתא יקרה, אבל כמו שדאגת תמיד שכולם יהיו בסדר, הפעם הלכת לעולמך שלווה ורגועה, כמו שהיית בימייך האחרונים, כשאת יודעת שהשארת אותו מסודרים.
אנחנו בסדר סבתא, יותר מבסר, את יכולה ללכת לנוח עכשיו.
תודה על הכל סבתאל'ה.
אני מבטיחה שנמשיך את המורשת שלך בגאווה ומסירות שלא תגמר לעולם.
אני אוהבת אותך מאד ואתגעגע סבתא פנינה שלי.
עינב
