מלכא דוד

(15/01/1913 – 22/12/2005)

דוד נולד בט"ו בשבט בכפר במרוקו להוריו מסעוד ושושנה. למשפחה היו שטחי חקלאות, שעובדו במשך דורות ע"י אריסים ערביים תושבי המקום.

ב-1914, עזבו כל בני המשפחה את כפר הולדתם ועלו לארץ ישראל לאחת מארבע הערים הקדושות, טבריה.

במלחמת העולם הראשונה, הוגלתה המשפחה למצרים, מאחר והיו נתינים צרפתיים.

עם תום המלחמה חזרו לטבריה. דוד, כבן למשפחה שומרת מסורת, למד בתלמוד תורה ובישיבה, עד גיל 16, בגיל זה עבד ולמד חייטות.

לאחר שנה עבר לת"א בתקווה שיוכל לקבל עבודה שתאפשר לו גם לתמוך בהוריו.

ואכן, הצליח לשלוח מידי חודש חלק משכר עבודתו להורים שאבדו את מקור לחמם.

בתקופת שהותו כנער עובד בת"א, הכיר את דוד כהן והצטרף לתנועת הנוער העובד.

ב-1934 יצא להכשרה לעין חרוד. בין חבריו להכשרה היו רחביה ברמן ושלמה אופנהיים, שהיו בין מייסדי אלונים.

באותן שנים, בתנאים שונים מאלה של חברי ההכשרה של הנוער העובד, התחנכה בעין חרוד חברת נוער א' במסגרת עליית הנוער מגרמניה, ביניהם הכיר את נעמי ובהמשך הם הפכו למשפחה. שתי הקבוצות נקראו להצטרף לקבוצת חברי הנוער העובד שישבו בקרית חרושת ולהקים קבוצת רועים בשיר אבריק.

באפריל 1936, עלו לחצרו של אלכסנדר זייד ומשם לקרית עמל במגמה להגיע לאדמות קוסקוס טבעון לאחר שיסתיימו הדיונים המשפטיים, למי הבעלות על האדמות.

ביולי 1938, במסגרת התיישבות חומה ומגדל, הוקם המחנה שהיה הבסיס לקיבוץ אלונים דוד עדיין שהה במחנה בקרית עמל והיה האחראי לביטחון הנקודה, מדריך נשק ונוטר בנוסף עבד דוד בשנים אלה במחצבות בדרך לחיפה.

רק בסוף 1939 פונתה הנקודה הזמנית בקרית עמל. נעמי, דוד ואילן – אלכסנדר (הבן

הבכור לא רק להוריו אלא לכל חברי אלונים), עלו למחנה הקבע, לישוב החדש באלונים.

דוד היה בין מקימי ענף המטעים ובמשך עשרות שנים היה במטע, הענף אליו חזר מפעולותיו הרבות באלונים בשליחותו בתנועה ובמפעליה הכלכליים.

בתחומים רבים ושונים פעל דוד – רכז עבודה, רכז קניות ומחסנאי כללי,

גזבר וחבר מזכירות, מרכז ועדת אספקה וועדת חברה, אקונום ועוד.

ב-1949 גויס לסמינר שליחים של הסוכנות היהודית (עם יודיסקה ז"ל) ושם לפעילות

בטוניס, לשליחות תנועתית – ציונית.
משנת 1957 גויס לתפקידים כלכליים של התנועה והאזור. פעל ב"המשווק" שהיה מוסד מסחרי של מספר ישובים. פעמים נקרא לפעילות במפעל הבניה של הקב"מ – כקניין ראשי שעבודתו השתרעה לאורכה ולרוחבה של הארץ הנבנית. לאחר תקופה של עבודה בחממת הורדים נקרא שוב לפעילות במסגרת משקי עמק יזרעאל – כקניין של מפעלי העמק ותמיד חזר מכל פעילות בבית ומחוץ, למטעים.

לבסוף, עד גיל 80, כל עוד עמד לו כוחו, עבד כפועל באלום.